סעיף 9 לפקודת האריסים (הגנה), שטח מחיה.

(1)שטח מחיה יקבע ע״י מועצה ויהא טעון אישור ע״י שר המשפטים: שטח זה ימצא במדת האפשר באותה הנפה ובקרבת המשק שממנו הודח האריס החוקי, ואדמת השטח צריכה להיות אדמה מסוג אשר יאפשר לאריס החוקי להפיק ממנה את אמצעי המחיה אשר הסכין אליהם בעבודה שהוא רגיל בה:

בתנאי שיכול שר המשפטים להכריז פעם בפעם מהי המדה המינימלית של קרקע שתשמש שטח־מחיה באיזה מקום ומהי המדה המינימלית של כל סוג מסוגי הקרקע.

(2)המועצה תקבע את סכום דמי האריסות שהאריס החוקי יהא חייב לשלם בעד שטח־המחיה.

(3)יכול הבעל או האריס, תוך זמן של לא פחות מחמש שנים מעת ההחלטה האחרונה של המועצה בדבר שטח־המחיה, לפנות אל המועצה בבקשה לשנות את שטח־המחיה או את דמי האריסות בעד אותו שטח.

(4)כל המחזיק כדין בשטח־מחיה לא יודח ממנו אלא עפ״י הצעת מועצה שתתאשר מטעם שר המשפטים.

(5)אם נראה שאריס שניתן לו שטח־מחיה מזניח את השטח הזנחה גסה וזדונית יוכל בעליו של אותו שטח לפנות לקצין המחוז בבקשה בכתב להביא לפני מועצה את השאלה אם האריס של שטח המחיה הזניח את שטחו הזנחה גסה וזדונית ואם נוכחה המועצה שאמנם הזניח האריס את השטח הזנחה גסה וזדונית יכולה היא להציע להדיח את האריס מהשטח.

(6)אם בעת הדחתו משטח המחיה נשאר עליו יבול שזרעו האריס ולא אספו, חייב בעל הקרקע לשלם לאריס פיצויים בעד אותו יבול: פיצויים אלה יוערכו ע״י מועצה ובהעריכה אותם תביא המועצה בחשבון את מצב היבול ואת מכסת הכסף והעבודה שהשקיע בו האריס.

(7)אריס של שטח מחיה לא ימכור ולא ימשכן את זכות אריסותו:

בתנאי שעפ״י הצעת מועצה שנתאשרה מטעם שר המשפטים מותר להרשותו למכור את זכות אריסותו לבעל הקרקע אם נוכחה המועצה –

(א)שמחזיק האריס או שהוא עתיד מיד להחזיק קרקע אחרת ששטחה אינו קטן משטח המחיה והנמצאת בקרבת מקום לשטח המחיה ויש בה כדי להספיק לאריס, בעבורו ובעבור התלויים בו, רמת חיים לא קטנה מזו שנתן לו שטח המחיה שלו בעבודה שהוא רגיל בה, או

(ב)שקבל עבודת קבע אחרת שתאפשר לו להשיג אותה רמת־חיים כאמור לעיל:

במקרה זה תקבע המועצה את הסכום שיהא על הבעל לשלם לאריס בתורת דמי־מקנה.

(8)ליורשיו של אריס של שטח מחיה תהיינה לגבי שטח המחיה אותן הזכויות ואותן החובות אשר היו לאריס עצמו.