סעיף 13 לכללי הבטיחות בעבודה (נמלים ואניות בנמלים), 1947, גישה אל ספינה מן החוף.

אם נמצאת ספינה ליד רציף עגינה או רציף לשם טעינה, פריקה או ציוד בפחם, היה יהיו אמצעי גישה בטיחים לשימוש של בני־אדם מועבדים באותם זמנים, שבהם עליהם לעבור מן הספינה אל החוף או מן החוף אל הספינה כלהלן:–

(א)מקום שהדבר עשוי להיות מעשי מבחינה מסתברת, יהיה רחבם של הסולם המשמש בספינה או מסילת־המעבר או מבנה כיוצא באלה לא פחות מכדי עשרים ושתיים אצבעות (55 ס״מ) והם יהיו אחוזים כנאות וגדורים לכל ארכם של שני עבריהם – כדי גובה שלם של שתי רגליים ותשע אצבעות (82 ס״מ) – באמצעות פסי־מעקה עליונים ותחתונים, חבלים או שלשלאות מתוחים או באמצעי אחר שיהיה בטיח באותה מידה, אלא שבמקרה סולם המשמש בספינה יהיה אותו גידור נחוץ רק מעברו האחד בלבד, בתנאי כי על עברו השני תגן כיאות דפנה של הספינה;

(ב)במקרים אחרים – סולם עשוי חומר בריא ובאורך מספיק, שיהיה אחוז כיאות כדי למנוע שמיטה:

בתנאי כי –

(I)שום דבר שבכלל הזה לא ייחשב לחול על בימות למטען או על מסילות־מעבר למטען, אם הותקנו אמצעי־גישה נאותים אחרים מתוך תואם אל הכללים האלה;

(II)לא יחול הכלל הזה על כל אניית מפרשים שתכולת הטונות הנקייה הרשומה שלה אינה עולה על 250 טונות ואניית־קיטור כל־שהיא שתכולות הטונות ברוטו הרשומה שלה אינה עולה על 150 טונות, אם – וכל זמן אשר – התנאים הם כאלה שאפשר לעבור – ללא סיכון יתר – אל הספינה וממנה, ללא עזרת תשמישים מיוחדים כל־שהם.