סעיף 102 לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981, גובה מזערי בטיסה לפי כט״מ.

(א)לא יפעיל אדם כלי טיס מתחת לגובה המזערי כאמור בתקנה זו.

(ב)למעט בהמראה או בנחיתה, אם לא נקבעו גבהים מזעריים בהוראות התעבורה האווירית הנוגעות בדבר, הגבהים המזעריים לפי כט״מ יהיו:

(1)2,000 רגל מעל לעצם הגבוה ביותר ברדיוס של 8 ק״מ ממקום הימצאו המשוער של כלי הטיס, באזור שבו גובה פני הקרקע עולה על 5,000 רגל מעל פני הים או באזור הררי; לעניין זה, ”אזור הררי“ – אזור שבו קיימת השתנות של גובה פני שטח העולה על 900 מטרים (3,000 רגל) בתחום מרחק של 18.5 קילומטרים (10 מיילים ימיים);

(2)1,000 רגל מעל לעצם הגבוה ביותר ברדיוס של 8 ק״מ ממקום הימצאו המשוער של כלי הטיס, בכל אזור שאינו כאמור בפסקה (1).

ואולם כאשר נקבע גובה מזערי לנתיב (MEA) וגובה מזערי נקי ממכשולים (MOCA) בעבור נתיב מסוים, רשאי הטייס להפעילו מתחת לגובה המזערי לנתיב, בתנאי שיישמר המרחק האנכי הקבוע מעל לגובה המזערי הנקי ממכשולים בתוך מרחק אופקי של 40 קילומטרים (22 מיילים ימיים) מ־VOR שעליו מתבסס נתיב האוויר האמור, לפי מיטב הערכתו של הטייס את מרחק זה.

(ג)מפעיל כלי טיס יתחיל בטיפוס לגובה מזערי הגבוה יותר מגובה מזערי קודם, מיד אחרי מעבר הנקודה בה מתחיל הגובה המזערי החדש, אולם כאשר קיימים מכשולי קרקע יש לחצות את נקודת המעבר כבר בגובה המזערי לחצייה (MCA) הישים או מעליו.

(ד)בתקנה זו, ”גובה מזערי נקי ממכשולים“ (MOCA – Minimum Obstacle Clearance Altitude) – הגובה המזערי בקטע טיסה מוגדר המספק את ההפרדה הנדרשת ממכשולים.