סעיף 11א לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981, איסור עישון בכלי טיס.

(א)בתקנה זו –

”עישון“ – עישון סיגריה, סיגרלה, סיגר או מקטרת או החזקתם כשהם דולקים;

”כלי טיס ישראלי“ – כמשמעותו בחוק הטיס (עבירות ושיפוט), התשל״א–1971.

(ב)לא יעשן אדם בכלי טיס ישראלי (בתקנה זו – כלי טיס).

(ג)על אף האמור בתקנת משנה (ב) רשאי אדם לעשן סיגריות בכלי טיס –

(1)בטיסה מסחרית הנמשכת יותר משעתיים מנקודת המוצא אל היעד הסופי שלה, בתנאי שהמעשן נמצא באזור ובמקום ישיבה שהקצה לכך המפעיל ולאחר שהשלטים המורים על איסור עישון – כבו;

(2)בטיסה שאינה מסחרית;

(3)בטיסת שכר לשימוש עצמי כמשמעותה בתקנות רישוי שירותי התעופה (טיסות שכר), התשמ״ב–1982;

(4)בטיסה שבה אישר המנהל את העישון.

(ד)בנוסף לאמור בתקנת משנה (ג), לא יעשן אדם בכלי טיס בכל עת –

(1)כאשר אורות השלטים המורים על איסור עישון דולקים;

(2)בחדרי השירותים של כלי הטיס;

(3)במעברים שבין מושבי הנוסעים;

(4)ליד דלתות כלי הטיס;

(5)אם הורה איש צוות האויר על איסור עישון.

(ה)מפעיל יקבע בכל כלי טיס שבו חל איסור עישון שלטים מוארים שיהיו במצב תקין בכל עת, המורים על איסור העישון במספר, בגודל ובצורה שיקבע המנהל.