סעיף 329 לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981, אימון חירום.

(א)תכנית האימונים תספק אימון חירום כאמור בתקנה זו לכל סוג, דגם או תצורה של כלי טיס, לכל איש צוות ולכל סוג הפעלה, המתאימים לכל איש צוות ולמחזיק הרמ״א.

(ב)אימון חירום יכלול –

(1)הדרכה בתפקידי חירום ובנהלי חירום, לרבות תיאום בין אנשי הצוות ולרבות הדרכה בנושאי בטחון התעופה;

(2)הדרכה אישית במיקום ציוד חירום, תפקידו והפעלתו, לרבות –

א.ציוד שמשתמשים בו לנחיתת ציף (ditching) ולפינוי;

ב.ציוד עזרה ראשונה והשימוש הנכון בו;

ג.מטפי אש ניידים, תוך הדגשת השימוש השונה בהם לכיבוי סוגי אש שונים;

(3)הדרכה בטיפול במצבי חירום, לרבות –

א.איבוד מהיר של דיחוס;

ב.אש בטיסה או על פני הקרקע ונהלי פיקוח על עשן, תוך הדגשת ציוד חשמל ומפסקי זרם המצויים באזורי תאי הנוסעים והצוות;

ג.לנחיתת ציף ופינוי;

ד.מחלות, פציעות או מצבים מיוחדים אחרים הקשורים בנוסעים או באנשי צוות;

ה.חטיפות כלי טיס ופגיעה בהם, ומצבים מיוחדים אחרים;

(4)סקירה של תאונות ותקריות שארעו לכלי טיס, שהופעלו על ידי מחזיק הרמ״א, הקשורות במצבי חירום.

(ג)איש צוות יבצע לפחות תרגילי חירום אלה, תוך שימוש בציוד חירום ובנהלי חירום מתאימים, אלא אם קבע המנהל, לגבי תרגיל מסויים, כי איש הצוות מסוגל לקבל אימון מספיק על ידי הדגמה בלבד:

(1)נחיתת ציף, אם ישים;

(2)פינוי חירום;

(3)כיבוי אש ובקרת עשן;

(4)הפעלת פתחי חירום ושימוש בהם, לרבות פרישת מגלשות ושימוש בהן, אם ישים;

(5)שימוש בחמצן הנוסעים ואנשי הצוות;

(6)הוצאת סירות הצלה מכלי הטיס וניפוחן, שימוש בחבלי הצלה והעלאת נוסעים ואנשי צוות על סירות ההצלה, אם ישים;

(7)פרישה של חגורות הצלה וניפוחן ושימוש במתקני ציפה אישיים אחרים, אם ישים.

(ד)אנשי צוות המועסקים בהפעלה בגובה של מעל 25,000 רגל, יקבלו הדרכה בכל אלה:

(1)מבנה האטמוספירה;

(2)מערכת הנשימה ומערכת הדם;

(3)היפוקציה – צורותיה, סימניה, זיקה לחמצן ושיטות התגברות עליה;

(4)נשימת יתר (היפרונטילציה) – סימניה ושיטות התגברות עליה;

(5)מערכות חמצן ומסכות.