סעיף 42א לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981, הפעלה של כלי טיס זר בישראל.

(א)לא יפעיל אדם בישראל, דרך קבע, כלי טיס זר.

(ב)לענין תקנה זו תיחשב הפעלתו של כלי טיס זר בישראל, דרך קבע, אם שהה כלי הטיס בישראל יותר מ־45 ימים בכל תקופה רצופה של 270 ימים מיום הגיעו לארץ לראשונה, ולענין שהיית כלי טיס בישראל יחשב חלק מיום, כיום.

(ג)הופעל כלי הטיס הזר בישראל במשך התקופה האמורה בתקנת משנה (ב) או שהה כלי הטיס בישראל, גם אם כלי הטיס לא הופעל או אם הופסקה הפעלתו במשך התקופה האמורה, לא תאושר הפעלתו בישראל לתקופה נוספת כאמור אלא אם כן עברו ששה חדשים מיום שהוצא מישראל.

(ד)לא יוטס כלי טיס זר בישראל אלא בידי בעלו הרשום או בידי אדם ששכר אותו כדי להטיסו בעצמו לכל תקופת שהותו של כלי הטיס בישראל.

(ה)בכפוף לאמור בתקנת משנה (ד), לא יפעיל תושב ישראל ולא ישכור כלי טיס זר אלא אם כן נתמלאו בו הוראות תקנות הרשיונות.

(ו)המנהל רשאי לתת פטור בכתב מדרישות תקנה זו, כולן או מקצתן, ולהתנות פטור כאמור בתנאים.

(ז)הוראות תקנה זו לא יחולו לגבי –

(1)מטוס השוהה בישראל לצורכי ביצוע פעולות בדק במכון בדק;

(2)כלי טיס המופעל על ידי מחזיק רישיון הפעלה אווירית לפי תקנות אלה;

(3)כלי טיס זר שהוא אחד מאלה:

(א)אם הפעלתו לישראל, בשטחה או ממנה טעונה היתר הפעלה – הוא מקיים את טיסותיו לישראל, בתוכה וממנה לפי היתר ההפעלה שניתן להפעלתו;

(ב)אם הפעלתו לישראל, בשטחה או ממנה אינה טעונה היתר הפעלה – הוא מופעל באמצעות מחזיק רישיון מקביל לרישיון הפעלה אווירית שניתן לו מאת הרשות המוסמכת לכך במדינת המפעיל שלו, והמנהל אישר לו לשהות דרך קבע בישראל, לאחר ששוכנע כי הפעלתו דרך קבע בישראל יכולה להיעשות בצורה בטוחה, בשים לב, בין השאר, למיקום מרכז הפעילות של כלי הטיס ולמאפייני הפיקוח המתבצע על הפעלתו מטעם מדינת המפעיל.