סעיף 497א לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981, הושבת נוסעים.

מחזיק רישיון יכלול, במסגרת נוהלי פינוי החירום כאמור בסעיף 2(2)(יא) לתוספת החמישית, נהלים שיבטיחו כי הושבת הנוסעים תתבצע כך שבמקרה שבו נדרש פינוי חירום, הנוסעים לא יפריעו לפינוי החירום והם יוכלו לסייע בו, ובכלל זה יבטיחו כי –

(1)נוסע במושב יציאת חירום נחזה להיות כשיר באופן סביר, ובעל כוח ויכולת לסייע בפינוי מהיר של המטוס במקרה חירום לאחר שהצוות יתדרך אותו תדרוך הולם לפי תקנה 487א;

(2)נוסע שבשל מצבו עלול לעכב נוסעים אחרים בעת פינוי, או שעלול להוות מכשול לאיש צוות בביצוע תפקידו, לא יושב במושב יציאת חירום, ובכלל זה נוסע שהוא אחד מאלה:

(א)נוסע הסובל ממגבלה פיזית או נפשית ברורה, שתקשה עליו לנוע במהירות אם יידרש לכך;

(ב)נוסע שהוא בעל מוגבלות משמעותית בראייה או בשמיעה, שתמנע ממנו להבין בלא קושי הוראות הניתנות בכתב או בעל פה;

(ג)נוסע שבשל גיל או מחלה הוא חלש (frail) באופן שיקשה עליו לנוע במהירות;

(ד)נוסע שבשל ממדי גופו יתקשה לנוע במהירות או להגיע אל פתח יציאת החירום הקרוב ולעבור דרכו;

(ה)ילד שטרם מלאו לו 12 שנים, בין מלווה ובין לבדו;

(ו)נוסע שהוא מגורש, מסורב כניסה או עציר במשמורת;

(ז)נוסע המלווה בבעל חיים הנמצא עמו בתא הנוסעים;

(3)גם במקרה שלא ניתן ליישם את פסקאות (1) ו־(2) בשלב בידוק הנוסעים, הושבת הנוסעים בפועל תתבצע לפי העקרונות באותן פסקאות;

(4)אם נדרש להפנות שאלות לנוסע שמתכוונים להושיבו במושב יציאת חירום, לשם בירור התקיימות האמור בפסקאות (1) ו־(2), לא יהיה בתוכן השאלות ובאופן התשאול כדי לפגוע בפרטיותו של אותו נוסע במידה העולה על הנדרש לשם הבירור האמור.