סעיף 511 לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981, שדה משנה להמראה.

(א)לא ישגר הקצין מטוס לטיסה ולא ישחררו מאותו שדה תעופה, אם לפי המידע המטאורולוגי שבידו תנאי מזג האוויר בשדה ההמראה נמוכים ממינימת הנחיתה בשדה יעד לאותו שדה, או כשלא ניתן לחזור לשדה ההמראה מכל סיבה אחרת, אלא אם כן מצוין בשיגור או בשחרור וכן בתכנית הטיסה המבצעית, שדה משנה להמראה הנמצא בתחומי המרחקים, כלהלן:

(1)לגבי מטוס דו־מנועי – מרחק של לא יותר משעת טיסה משדה ההמראה, במהירות שיוט עם מנוע אחד לא פועל, הקבועה בספר הטיסה, המחושבת בתנאי אטמוספרה סטנדרטית ובלא רוח, ובהתחשב במסתו של המטוס בעת ההמראה;

(2)לגבי מטוס עם שלושה מנועים או יותר – מרחק של לא יותר משעתיים טיסה משדה ההמראה, במהירות שיוט רגילה, כקבוע בספר הטיסה, המחושבת בתנאי אטמוספרה סטנדרטית ובלא רוח, ובהתחשב במסתו של המטוס בעת ההמראה;

(3)לגבי מטוס בטיסת EDTO, אם לא ניתן לבחור שדה משנה במרחק המפורט בפסקה (1) או (2) לעיל – שדה משנה הנמצא במרחק הקצר ביותר, ובלבד שהוא נמצא במסגרת אישור זמן ההסטה שנרשם במפרטי ההפעלה של מחזיק הרישיון לאותו מטוס, ובהתחשב במסתו של המטוס בעת ההמראה.

(ב)לא יבחר הקצין שדה תעופה כשדה משנה להמראה כאמור בתקנת משנה (א), אלא אם כן, לפי המידע המטאורולוגי שבידיו, תנאי מזג האוויר בשדה כאמור, בזמן השימוש המשוער בו כמפורט בתקנה 514, יהיו שווים למינימת הנחיתה בשדה משנה באותו שדה לפחות.

(ג)לא ישגר הקצין מטוס לטיסה ולא ישחררו משדה התעופה, אלא אם כן הוא מפרט בשיגור או בשחרור הטיסה כל שדה משנה נדרש.