סעיף 4 לתקנות בריאות העם (רמת האיכות (סטנדרד) של צרכי אוכל), 1935, שמנים ושומנים למאכל.

(1)שמנים ושומנים למאכל צריכים להיות נקיים מחמיצה יתרה ומחשש הרקבה, טעמם וריחם אינם צריכים להיות עכורים, ואין הם צריכים להכיל כל שמן־מחצב, שמני־מאכל אינם צריכים להכיל כל חומר נוסף נותן צבע.

(2)שמן זית אסור לו שיכיל כל שמן אחר או חומר נוסף, וחומצתו לפי חישוב חומצת השמן, אינה צריכה להיות בשעור של יותר מעשרה אחוזים. שמן זה אינו צריך להכיל יותר מאחוז אחד מים, ורמת איכותו צריכה להתאים לרמת האיכות הכללית שמן שמני מאכל ושומני־מאכל.

(3)שמן שומשומין אסור לו שיכיל כל שמן אחר או חומר נוסף, ולא יותר מאחוז אחד מים ורמת איכותו צריכה להתאים לרמת האיכות הכללית של שמני מאכל ושומני מאכל.

(4)שומן מאכל לא יכיל כל שומן חמאה או יותר מאחוז אחד של מים.

(5) (א)יש לרשום על הפתק המצורף לכל צרור המכיל שמן לתצרוכת האדם או תערובת של שמנים ממין זה ממקורות שונים, את שמו המסויים והמפורש של כל שמן ושמן מן השמנים שבצרור.

(ב) (I)כל צרור בין שהוא סגור או פתוח המכיל שומן־מאכל צריך ליתן עליו סימן מדוייק, שירשם על הצרור, בתחתיתו ולצדדיו, במלים ”שומן מאכל“ או בשם אחר שיתאשר ע״י המנהל הכללי של משרד הבריאות.

(II)כשאין פתק כזה מניחין כי שומן־המאכל הוא חמאה, ומוכרה יאשם בעברה עפ״י הפקודה.

(III)המלים [במקור: המילות] ”חמאה“ או ”שמנה“ (”שמנת“) או ביטויים הדומים לאלה או כוללים מלים אלה, אין לרשמן על כל צרור המכיל שומן מאכל, כפי שהוגדר בתקנה 2(1) מתקנות אלה, ואין לצרפן לו ולא לכל חומר שאינו חמאה או שמנה (שמנת) כפי שהוגדר בתקנה זו.