סעיף 46 לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ״ג–1982, הארכת תוקף רשיון שיט.

(א)אם במועד פקיעת רשיון השיט נמצא כלי השיט מחוץ לישראל, רשאי המנהל להאריך מדי פעם בפעם את תקפו של רשיון השיט, ובלבד שסך כל תקופות ההארכה לא יעלה על שנה ובתנאי שהוכח, להנחת דעתו של המנהל, כי מצב כלי השיט מבחינת כושר השיט מצדיק מתן הארכה כאמור.

(ב)היה למנהל יסוד להאמין כי מצב כלי השיט מבחינת כושר שיט אינו מצדיק מתן הארכה, יורה המנהל למפקח כלי שיט או למספר מפקחי כלי שיט לפי הענין, לצאת לחוץ לארץ ולבדוק את כלי השיט בדיקה כללית.

(ג)הוצאות נסיעתו של מפקח כלי שיט למקום הבדיקה הכללית וחזרה, נסיעותיו בחוץ לארץ וכן שהייתו בחוץ לארץ, ישולמו בידי הבעל או הסוכנים בארץ.

(ד)רשיון שיט שתקפו הוארך כאמור בתקנת משנה (א) יעמוד בתקפו עד תום תקופת הארכה או עד בואו של כלי השיט לנמל בישראל, הכל לפי המועד המוקדם יותר.

(ה)בכל מקרה אחר רשאי המנהל להאריך את תקפו של רשיון שיט לתקופה שאינה עולה על שלושה חדשים בתנאי שהוכח להנחת דעתו של המנהל כי מצב כלי השיט מבחינת כושר השיט מצדיק מתן הארכה כאמור.

(ו)החליט המנהל להאריך את רשיון השיט כאמור בתקנת משנה (א) יינתן האישור להארכה לפי הטופס שבתוספת האחת־עשרה.

(ז)המנהל רשאי להאריך תקפן של תעודות שניתנות בהתאם לאמנה או לאמנה לקווי טעינה ובכפוף לתנאים שנקבעו באמנה או באמנה לקווי טעינה, לפי הטופס שבתוספת האחת־עשרה.

(ח)המנהל רשאי להורות על ביצוע הבדיקה הכללית כאמור בתקנת משנה (ב) כפי שנקבע בנספח לאמנה בפרק 1, חלק ב׳, תקנה 6, ובסעיף 13 לאמנה לקווי טעינה.