סעיף 5 לתקנות הדיינים (אַגרות), תשי״ז–1957, שווי התביעה יבוטא בכסף.

בתביעה, בערעור או בכל ענין אחר שהאַגרה עליהם משתלמת לפי שווי הנושא, יבוטא שוויו בכסף בכל מקום שניתן לבטאו כך; לא בוּטא השווי והוא ניתן לביטוי כאמור, או שבוּטא השווי ובית הדין באחד משלבי ההליכים או הועדה לאחר מתן פסק דין או החלטה או צו או אף לאחר ביצועם, מטילים ספק בדיוקו של השווי כפי שבוּטא – יעריך בית הדין או הועדה את השווי כפי שהיה בשעת הגשת התביעה או הערעור או הענין והתובע או המערער או המבקש ישלם את ההפרש, אם ישנו, בין האַגרה ששולמה לבין האַגרה שיש לשלמה לפי ההערכה.