סעיף 10 לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ״ט–1999, עיכוב רכב, גרירה, פינוי ואחסנה.

(א)עיכב בעל הזיכיון יציאה מכביש האגרה של רכב, שבשלו לא שולם חוב חלוט –

(1)ימסור לנהג הודעה כי יציאתו מכביש האגרה מעוכבת, עקב אי תשלום חוב חלוט בשל הרכב;

(2)יאפשר לנהג או לנוסע ברכב לפרוע לאלתר את החוב החלוט, בצירוף פיצוי והחזר הוצאות כאמור בתקנה 11(2), אף אם אינו החייב, אך אם פרע במקום החייב, יהיה מנוע מלתבוע את השבת מה שפרע מבעל הזיכיון; פירעון כאמור ייעשה במזומן או בכרטיס אשראי, או בדרך אחרת המקובלת על בעל הזיכיון;

(3)לא נפרעו החיובים כאמור בפסקה (2), יורה לנהג לפנות את הרכב ממקום הימצאו בכביש האגרה למקום אחסנה, ואם סירב לפנות כאמור, רשאי בעל הזיכיון, באמצעות גורר מורשה כמשמעותו בסעיף 70א(ג) לפקודת התעבורה, לגרור את הרכב ולפנותו מכביש האגרה למקום אחסנה; לענין זה, ”מקום אחסנה“ – מקום לאחסנת כלי רכב סמוך לכביש האגרה, שאישרה הרשות הממונה.

(ב)רכב שעוכב, פונה ואוחסן, לא ישוחרר מאחסנתו עד לתשלום מלוא החוב החלוט כהגדרתו בסעיף 12ד לחוק, בצירוף סכומי הפיצוי והחזר ההוצאות; שולמו התשלומים כאמור ונתבקש שחרור הרכב מאחסנתו, ישוחרר לא יאוחר מתום שעתיים, לאחר התשלום והבקשה כאמור.

(ג)עוכבה יציאת רכב מכביש אגרה, בעל הזיכיון –

(1)יאפשר לנהג או למי מנוסעי הרכב, למסור הודעה על עיכוב היציאה מן הכביש ועל מקום הימצאו, לאדם אחר שניתן לאתרו באמצעי תקשורת הנמצא במקום;

(2)יגרום להבאת הנהג ונוסעיו, או מי מהם, למקום שעוברת בו תחבורה ציבורית, אם אין בידם אפשרות להגיע אליו בכוחות עצמם.

(ד)לא תעוכב יציאת רכב מכביש האגרה ולא יפונה הרכב ממנו בידי בעל הזיכיון, אם נסיעתו בכביש האגרה, באותה שעה, היתה הכרחית להבאת אדם הנמצא ברכב לטיפול רפואי דחוף, זולת אם הועמד אמצעי אחר לרשות האדם האמור, לשם הבאתו הדחופה לטיפול הרפואי.