סעיף 10 לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים) (יקנעם סומך), התשע״ג–2013, עיכוב רכב, גרירה, פינוי ואחסנה.

(א)ביקש בעל הזיכיון למנוע כניסת רכב לכביש אגרה יקנעם סומך או לעכב את יציאתו ממנו עקב חוב חלוט בשל נסיעה באותו רכב, או ששויך לאותו רכב לפי תקנה 9, לא יעשה כן אלא אם כן איפשר לנהג, לנוסע ברכב או לאדם אחר לפרוע לאלתר את החיוב, אף אם אינו החייב; פירעון כאמור ייעשה במזומן, בכרטיס חיוב, או באמצעי תשלום אחר שאישרה הרשות הממונה; אם מי שאינו החייב פרע את החוב החלוט הוא יהיה מנוע מלתבוע את השבת מה שפרע מבעל הזיכיון.

(ב)לא נפרע החיוב כאמור בתקנת משנה (א), רשאי בעל הזיכיון להורות לנהג לפנות את הרכב ממקום הימצאו לדרך שיורה לו, ואם סירב לפנות כאמור, רשאי בעל הזיכיון, באמצעות גורר מורשה כמשמעותו בסעיף 70א(ג) לפקודת התעבורה, לגרור את הרכב ולפנותו למקום אחסנה; לעניין זה, ”מקום אחסנה“ – מקום לאחסנת כלי רכב סמוך לכביש אגרה יקנעם סומך, שאישרה הרשות הממונה.

(ג)רכב, שפונה ואוחסן כאמור בתקנת משנה (ב), לא ישוחרר מאחסנתו עד לתשלום הפיצוי והחזר ההוצאות לפי תקנה 11(א)(3) ו־(4); שולמו החיובים כאמור, ישוחרר הרכב לידי בעל הרכב, לא יאוחר משעתיים לאחר התשלום.

(ד)פונה רכב למקום אחסנה כאמור בתקנת משנה (ב), בעל הזיכיון –

(1)יאפשר לנהג או למי מנוסעי הרכב, למסור הודעה על פינוי הרכב מכביש אגרה יקנעם סומך ועל מקום הימצאו, לאדם אחר שניתן לאתרו באמצעי תקשורת הנמצא במקום;

(2)יגרום להבאת הנהג ונוסעיו, או מי מהם, למקום שעוברת בו תחבורה ציבורית, אם אין בידם אפשרות להגיע אליו בכוחות עצמם.

(ה)לא תעוכב יציאת רכב מכביש אגרה יקנעם סומך ולא יפונה הרכב ממנו בידי בעל הזיכיון, אם נסיעתו בכביש האגרה, באותה שעה, היתה הכרחית להבאת אדם הנמצא ברכב לטיפול רפואי דחוף.