סעיף 50ב לחוק התחרות הכלכלית, התשמ״ח–1988, צו מוסכם.

(א)בית המשפט המוסמך לדון בעבירות לפי חוק זה, או בית הדין (להלן בסעיף זה – בית המשפט) רשאי, לפי בקשת הממונה וחלף הליכים לפי סעיפים 26, 43, 47, 48 או 50א, או לפי פרק ז׳1, לתת להסכמה בין הממונה לבין אדם אחר תוקף של צו (להלן – צו מוסכם); צו מוסכם כאמור יכול שיהיה בלא הודאה בחבות בנוגע לתקופה שקדמה למועד נתינתו ויכול שיכלול, בין השאר, חיוב בתשלום סכום כסף לאוצר המדינה מצד אותו אדם, וחיוב מצדו לעשות דבר או להימנע מעשייתו.

(ב)בקשת הממונה למתן צו מוסכם תהיה מנומקת ויפורטו בה, בין השאר, חלופות שנשקלו על ידו למתן צו מוסכם.

(ג)תוקפו של צו מוסכם שאושר בידי בית המשפט, יהיה כתוקפו של פסק דין שניתן בידי בית משפט מחוזי, לכל דבר וענין.

(ד)בקשה לאישור צו מוסכם תידון בבית המשפט רק לאחר שנתקיימו כל אלה:

(1)הממונה פרסם, שלושים ימים לפחות טרם הגשת הבקשה, הודעה באתר האינטרנט ובשני עיתונים יומיים בדבר כוונתו להגיש צו מוסכם לאישור בית המשפט; בהודעה כאמור יוזמן כל אדם העלול להיפגע מן הצו המוסכם וכן ארגון צרכנים או איגוד עסקי, להביא את טענותיהם בקשר לצו בפני הממונה;

(2)הממונה צירף לבקשה לאישור הצו המוסכם פירוט הטענות שהובאו בפניו לפי פסקה (1), ואת תגובתו לטענות אלה.

(ה)בית המשפט רשאי לשנות בכל עת את הוראות הצו המוסכם באחד מאלה:

(1)כל הצדדים לצו המוסכם הגישו בקשה בהסכמה לשינוי הצו;

(2)הממונה או האדם שעמו הגיע הממונה לצו מוסכם, הגיש בקשה לשינוי הצו ובית המשפט שוכנע כי חל שינוי מהותי בנסיבות שהיו קיימות בעת מתן הצו המוסכם; על הגשת בקשה לשינוי הוראות צו מוסכם שהוגשה לפי פסקה (1) או שהגיש הממונה לפי פסקה (2), יחולו הוראות סעיף קטן (ד).

(ו)החליט בית המשפט שלא לאשר צו מוסכם, לא יהיו הצו, כל מה שנאמר בדיון באישורו, וכל מסמך אשר הוכן לבקשת הממונה בידי האדם שעמו מבקש הממונה להגיע לצו מוסכם לצורך הדיון, קבילים כראיה בהליך משפטי אחר, ואולם אין באי־אישורו של הצו המוסכם כדי למנוע מן הממונה לפתוח בהליך אחר לפי חוק זה