סעיף 137 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, נשק־אש וכו׳.

(1)מפקד צבאי רשאי – בצו –

(א)לאסור, לצמצם או להסדיר את קנייתם ומכירתם של נשק־אש, תחמושת או חמרי נפץ, או את העיסוק בהם בדרך אחרת, בשטח הנקוב בצו;

(ב)להורות לכל אדם, שבאחיזתו או במשמרו נמצאים – בשטח הנקוב בצו – נשק־אש, תחמושת או חמרי־נפץ, שישמרם במקומות שנתאשרו בהתאם לצו;

(ג)לבטל או להתלות כל רשיון, שהוצא לפי סעיף 15 של פקודת נשק־האש, או כל רשיון לשאת נשק־אש או להשתמש בו, שניתן לפי הפקודה ההיא, או להורות שתהיה נודעת נפקות לכל רשיון כזה מתוך כפיפות לאותם תנאים, שיהיו עשויים להינקב בצו, ורשאי להחרים ולעכב כל נשק־אש שבגינו הוצא רשיון כזה.

(2)כל אדם, המפר צו כל־שהוא שניתן לפי תקנת־משנה (1), יאשם בעבירה על התקנות האלה.

(3)רשות הנותנת רשיונות לפי פקודת נשק־אש או מפקד צבאי רשאים להעניק לכל אדם רשיון לשאת נשקי־אש, אחד או רבים, שפרטיהם יהיו רשומים ברשיון, מתוך כפיפות לאותם תנאים שיהיו רשומים כנ״ל. כל אדם, המפר כל תנאי כזה, יאשם בעבירה על התקנות האלה.

(4)למרות כל דבר הכלול בסעיף 11 של פקודת נשק־האש יהיה מותר להעניק רשיון לשאת רובה־ציד לפי הפקודה ההיא לאדם כל־שהוא, אף־על־פי שהלה אינו מחזיק ברשיון־ציד לפי הפקודה ההיא.

(5)בתקנה הזאת יכלול המונח ”חומר־נפץ“ כל חמרי־נפץ וחמרי־נפץ מפוצצים להבדיל מאבקת־שרפה שחורה, כפי שהוגדרה בתקנות המלאכות והתעשיות (יצור אבקת־שריפה שחורה), 1940; ויכלול גם חנקת־נתרן (ניטרת צ׳ילי), חנקת־אמוניון, ניטרו־נפטלינים, ניטרו־בנזינים, ניטרו־טולואנים, ניטרו־גליסרינים, ניטרו־גלוקוזים, ניטרו־צלולוזים וניטרו־פינולים.