סעיף 4 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, פעולה.

(1)בתקנה זו הביטוי ”תעודת שעת חירום“ מובנה כל תעודה המיומרת להיות כלי (בין שהוא מחוקק ובין שהוא מבצע), שניתן או שהוצא בהמשך אל, או לצרכיהם של, דבר־המלך במועצה, או קביעה כל־שהיא, הכלולה בתקנות כל־שהן, שהותקנו לפי דבר־המלך האמור, והתקנות האלה בכללן, או שנודעת לה נפקות מכוח תקפן של הנ״ל.

(2)לא יהיה צורך לפרסם כל תעודת שעת־חירום ברשומות.

(3)מקום שניקבו בתעודת שעת־חירום זמן, תאריך או הזדמנות כזמן, תאריך או הזדמנות, שבהם תיכנס זו לתקפה, תיכנס זו לתקפה בהתאם לכך. בכל מקרה אחר תיכנס התעודה לתקפה בתאריך הרשום בה או זה שבו ניתנה.

(4)בלי לפגוע בקביעותיה הקודמות של התקנה הזאת, אפשר לתת או להוציא בעל־פה כל צו, הוראה, דרישה, הודעה, או מינוי לפי תקנות כל־שהן (והתקנות האלה בכללן), שהותקנו לפי דבר־המלך במועצה, אם הרשות הנותנת או המוציאה אותם מוצאת לנכון לעשות כן.

(5)הרשות הנוהגת או המוציאת אותם צו, הוראה, דרישה, הודעה או מינוי כל־שהם שנזכרו בתקנת־משנה (4), תגרום לכך שתימסרנה ידיעות על נפקותם בהקדם האפשרי ובאותו אופן שתמצא אותו נחוץ, כדי להסב אליהם את תשומת־לבם של כל בני־אדם הצריכים – לדעתה – לכך שתהיינה בידיהם אותן ידיעות, אך שום צו, הוראה, דרישה, הודעה או מינוי כאלה לא יהיו, ולא ייעשו, נטולי תוקף לגבי אדם כל־שהוא, שעליו הם משפיעים, עקב העובדה, שתשומת־לבו לא הוסבה, על הצו, ההוראה, הדרישות ההודעה או המינוי.

(6)כל כוח שהעינוקוהו תקנות כל־שהן (והתקנות האלה בכללן), שהותקנו לפי דבר־המלך במועצה, לתת או להוציא כל צו, דרישה, הודעה או מינוי, יתבאר ככולל את הכוח שיש להשתמש בו באותו אופן עצמו ומתוך כפיפות לאותם התנאים עצמם, אם יש כאלה בנמצא, להפקיע או לשנות כל צו, הוראה, דרישה, הודעה או מינוי כאלה.