סעיף 7 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, הפקעה וכו׳.

(1)עם כניסתן של התקנות האלה לתקפן תופקענה התקנות הבאות, היינו: התקנות לשעת חירום, 1936, התקנות לשעת־חירום (ייצור חמרי־פיצוץ), 1936, תקנות ההגנה (בתי־משפט צבאיים), 1937, תקנות ההגנה (פיקוח על המשטרה), 1938, תקנות ההגנה (מפקדים צבאיים), 1938, תקנות ההגנה (פיצויים בעד נכסים שמשתמשים בהם לצרכים ציבוריים), 1939 ותקנות ההגנה (עליה), 1940.

(2)כל צווים, הוראות, דרישות, הודעות, מינויים, רשיונות, תעודות־היתר, הסכמות, פקודות, הרשאות ופיטורים שנעשו, הוענקו או ניתנו לפי, או מכוח תקפן של, התקנות האלה, שהופקעו בזה, ועמדו בתקפם עובר לכניסתן של התקנות האלה לתקפן, יוסיפו לעמוד בתקפם (מתוך כפיפות לכוחות שהוענקו בתקנות האלה ובפקודת־הפירושים, 1945), ויהיו רואים אותם כאילו נעשו, הוענקו או ניתנו לפי, או מכוח תקפן של, קביעותיהן המתאימות של התקנות האלה, ובידי הרשויות המתאימות.

(3)כדי להסיר ספק מצהירים בזה שההפקעה אשר בוצעה בתקנת־משנה (1) לא תשפיע על שום חקירה, אחריות, עונש, שמט או הענשה, שבהם נתחייבו לפי תקנה כל־שהיא מן התקנות שהופקעו כנ״ל, וכל חקירה, משא־ומתן משפטי בדרך החוק או תקונה כאלה, אפשר לכוננם, להמשיכם או לכפותם, וכל עונש, שמט או הענשה כאלה אפשר להטילם או לבצעם בידי הרשות הנאותה, או בפניה, לפי התקנות האלה, וכל משא־ומתן משפטי התלוי ועומד בבית־משפט צבאי, שנתכונן לפי תקנות־ההגנה (בתי־משפט צבאיים), 1937, או בפניו, או שהיה מובא, אלמלא התקנות האלה, בפני בית־משפט צבאי כזה, אפשר להמשיכו או להביאו לבית־משפט צבאי, שנתכונן לפי התקנות האלה, או בפניו.