סעיף 12 לתקנות הנכים (טיפול רפואי), תשי״ד–1954, תשלום הוצאות הטיפול הרפואי.

(א)קיבל נכה טיפול שהוא זכאי לו לפי תקנות אלה, ולא קיבל על כך תחילה אישורו של רופא מוסמך מחוזי, רשאי הרופא לאשר לו את ההוצאות שהוציא בעד אותו טיפול, אם נתמלאו כל התנאים האלה:

(1)הנכה לא קיבל אישור מוקדם כאמור מסיבה שיש בה צידוק;

(2)השהיית הטיפול היתה עלולה לסכן את חייו של הנכה, להגדיל את נכותו או לסבך את ריפויו;

(3)הנכה קיבל את הטיפול באישור רופא מוסמך מחוזי במוסד מוסמך שהיה סמוך למקום הימצאו, או שקיבל את הטיפול באישור הרופא המוסמך המרחבי במוסד או אצל רופא מתאימים שאינם מוסד מוסמך והם הסמוכים ביותר למקום הימצאו, משום שלא היתה לו אפשרות לפנות למוסד מוסמך;

(4)הנכה בא במגע עם הרופא המוסמך המחוזי מיד לאחר שניתנה לו אפשרות לכך ומילא אחר הוראת אותו רופא בקשר לטיפול;

(5)הנכה הגיש לרופא המוסמך המחוזי תוך שבועיים מגמר הטיפול, ואם נמנע ממנו, בגלל סיבה שיש בה צידוק, מלמלא אחר הוראה זו במועד האמור – תוך שבועיים מיום שחלפה המניעה חשבון וקבלות על ההוצאות שהוציא.

(ב)הוצאות הטיפול הרפואי ישולמו בתנאים ולפי תעריפים המקובלים במוסדות מוסמכים ולא יותר מן ההוצאה בפועל.