הנוסח המלא של תקנות רופאי השיניים (תנאים למתן פטור מחובת בחינה), התשע״ו–2016, ב-4 סעיפים.

בתקנות אלה:

”בחינה“ – בחינה מעשית או בחינה עיונית כמשמעותן בתקנות הרישוי;

”המבקש“ – רופא שיניים מחוץ לישראל המבקש פטור מבחינה;

”עיסוק כדין“ – עיסוק ברפואת שיניים תחת רישיון או תעודה תקפים הנדרשים לפי הדין החל במדינת החוץ;

”רופא שיניים מחוץ לישראל“ – רופא שיניים שעסק כדין וברמה מקצועית הולמת ברפואת שיניים קלינית מחוץ לישראל;

”תקנות הרישוי“ – תקנות רופאי השיניים (בחינת רישוי), התשנ״ב–1992.

רופא שיניים מחוץ לישראל, המתקיימים בו התנאים המפורטים בסעיף 6(א)(1), (2) ו־(4) לפקודה, פטור מחובת בחינה ובלבד שעסק במשך 5 שנים לפחות במהלך שבע השנים שקדמו למועד הגשת בקשה לפטור מבחינה, לפי תקנה 3.

המבקש יגיש בקשה לפטור מבחינה ובה יוכיח להנחת דעתו של המנהל כי התקיימו בו כל המפורטים להלן; ניתן לבקש בבקשה אחת פטור מבחינה אחת או משתיהן:

(1)עסק כדין מחוץ לישראל באחד או בשני אלה:

(א)בית חולים רשום לפי הדין החל באותה מדינה;

(ב)מרפאת שיניים ובלבד שהציג את האישורים האלה:

(1)אם מרפאת השיניים נדרשת לפעול תחת רישיון או תעודה לפי הדין החל באותה מדינה – רישיון או תעודה תקפים של מרפאת השיניים בשנים שבהן עסק;

(2)הצגת תלושי שכר ואישור המעסיק על עיסוקו או תשלום לרשויות המס על שם המבקש בתקופת העיסוק;

(3)אם באותה מדינה קיים פנקס עבודה – רישום העיסוק בפנקס העבודה;

(2)המנהל רשאי לדרוש מהמבקש כל אישור אחר הנדרש להוכחת העיסוק, בתקופה שלה טוען המבקש, להנחת דעתו.

(א)לא יינתן פטור מבחינה לפי תקנות אלה למי שניגש לבחינה ונכשל בה לפני או אחרי תחילתן של תקנות אלה, למעט מתן פטור לפי תקנת משנה (ב).

(ב)רופא שיניים מחוץ לישראל כאמור בתקנות 2 ו־3, זכאי לקבלת פטור מבחינה כדלהלן:

(1)פטור מבחינה מעשית ועיונית – אם עסק כאמור 5 שנים לפחות לאחר מועד הבחינה האחרונה שאליה ניגש;

(2)פטור מהבחינה העיונית – אם עמד בהצלחה בבחינה המעשית.