סעיף 130 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס׳ 1651), התש״ע–2009, נאשם שאינו שפוי בדעתו או מוגבל שכלית.

(א)נשפט אדם לפני בית משפט צבאי ונראה לבית המשפט כי אין הנאשם בר עונשין, מחמת היותו בשעת המעשה סובל ממחלת נפש או מחמת ליקוי בכשרו השכלי, יפסוק בית המשפט לעצרו במקום מתאים, שייקבע בידי מפקד כוחות צה״ל באזור ולהחזיקו שם כל עוד הוא סבור שהנאשם חולה כאמור.

(ב)אם תוך הליכי הדיון בבית משפט צבאי נראה לבית המשפט שאין הנאשם מסוגל לעמוד בדין, מפני שהוא סובל ממחלת נפש או מחמת ליקוי בכשרו השכלי, יורה בית המשפט הצבאי כי אותו אדם ייעצר לתקופה שיורה מפקד כוחות צה״ל באזור. העידו שני רופאים צבאיים שאדם העצור לפי הוראות סעיף קטן זה שפוי בדעתו או אינו בעל ליקוי בכשרו השכלי, ונוכח מפקד כוחות צה״ל באזור כי מן הראוי לעשות כן, יורה שאותו אדם יישפט על העבירה שמואשם בה.

(ג)מפקד כוחות צה״ל באזור רשאי לתת, מזמן לזמן, הוראות כפי שיראה לנכון, בדבר מעצרם של בני־אדם שנעצרו לפי הוראות סעיף זה.