סעיף 207ג לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס׳ 1651), התש״ע–2009, פרשנות הדין בדבר היסוד הנפשי שבעבירה.

בכל מקום בדין או בתחיקת בטחון שנחקק לפני תחילת תוקפו של סעיף זה, ושבו היסוד הנפשי שבעבירה בא לידי ביטוי במונח –

(1)”זדון“ או ”מזיד“ – יהיה היסוד הנפשי הדרוש להתהוות העבירה – מודעות כאמור בסעיף 195(א) רישה, ולעניין תוצאת המעשה הנמנית עם פרטי העבירה – גם פזיזות;

(2)”בכוונה“ – מקום שהמונח אינו מתייחס לתוצאת המעשה הנמנית עם פרטי העבירה, יתפרש המונח כמניע שמתוכו נעשה המעשה או כמטרה להשיג יעד כפי שנקבע בעבירה, לפי ההקשר;

(3)”ביודעין“ או מונח בעל משמעות דומה – יתפרש המונח כמחשבה פלילית כאמור בסעיף 195(א);

(4)”יש לו יסוד להניח“ או ביטוי בעל משמעות דומה – יתפרש הביטוי כאדם שחשד, כאמור בסעיף 195(ג)(1);

(5)”התרשלות“ – יתפרש המונח כרשלנות כאמור בסעיף 196.