סעיף 7 לתקנות המים (מניעת זיהום מים) (שימוש בבוצה וסילוקה), התשס״ד–2004, שימוש חקלאי בבוצה.

(א)לא יפנה מפעיל בוצה לשימוש חקלאי ולא ישתמש אדם בבוצה כאמור אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1)הבוצה היא בוצה סוג א׳, והיא אינה גורמת ואינה עלולה לגרום לריח חזק או בלתי סביר ואינה מהווה מצע להתפתחות חרקים;

(2)ריכוז המתכות הכבדות בבוצה אינו עולה על הקבוע בתוספת הראשונה;

(3)כמות החומר הנדיף שמקורו בבוצה בשטח של 1 דונם במשך שנה לא תעלה על 1,100 קילוגרם;

(4)כמות החנקן הכללי בבוצה בשטח של 1 דונם במשך שנתיים לא תעלה על 50 קילוגרם;

(5)כמויות המתכות הכבדות בבוצה בשטח של 1 דונם במשך שנה לא יעלו על אחד מאלה: 30 גרם קדמיום, 900 גרם נחושת, 135 גרם ניקל, 300 גרם עופרת, 3,750 גרם אבץ, 7.5 גרם כספית, 600 גרם כרום.

(ב)בלי לגרוע מכלליות האמור בתקנת משנה (א) –

(1)לא ישתמש אדם בבוצה לצורך דישון או טיוב קרקע –

(א)אם היא משמשת לגידולי נוי בגנים ציבוריים ובגינות פרטיות;

(ב)אם היא משמשת לגידולים בעציצים, באדניות ובמשתלות;

(ג)אם היא משמשת לגידול גידולים הניתנים להיאכל חיים; התעורר ספק באשר להיותו של גידול מסוים גידול הניתן להיאכל חי, יחליט הממונה בדבר לאחר שהתייעץ עם ממונה בריאות, טרם שימוש בבוצה;

(2)לא ישתמש אדם בקרקע לגידול גידולים הניתנים להיאכל חי, אם דושנה או טויבה בבוצה סוג א׳, אלא אם כן עברה שנה לפחות מיום הדישון או הטיוב;

(3)נוכח הממונה כי בוצה המיועדת לשימוש חקלאי יוצרת סיכון למטרדים, לזיהום מקורות מים או קרקע או למפגעים סביבתיים, בין בשל תכונות הבוצה ובין בשל הקרקע המיועדת לקבלתה, רשאי הוא לתת למפעיל, לבעל הקרקע ולמחזיק בקרקע הוראות למניעת השימוש בבוצה או למניעת המטרדים, הזיהום או המפגעים האמורים.

(ג)לא יערום אדם בוצה המיועדת לדישון או לטיוב קרקע טרם פיזורה על פני הקרקע, במרחק של פחות מ־300 מטרים מבתי מגורים ומכבישים ראשיים ופחות מ־50 מטרים מעורק נחל.

(ד)בין החודשים מרס וספטמבר – לא יערום אדם בשדה בוצה המיועדת לדישון או לטיוב קרקע, למשך יותר משבוע ימים טרם פיזורה, וכן יטמינה ויצניעה בקרקע בתוך 48 שעות לאחר הפיזור.

(ה)בין החודשים אוקטובר ופברואר – לא יערום אדם בשדה בוצה המיועדת לדישון או לטיוב קרקע, למשך יותר מ־96 שעות טרם פיזורה, וכן יטמינה ויצניעה בקרקע בתוך 48 שעות לאחר הפיזור.