סעיף 4 לצו המסחר עם האויב (אפוטרופוס), 1939.

(1)רשאי שר האוצר, בכל מקרה שבו הוא רואה למועיל לעשות כן, להקנות לאפוטרופוס בצו אותו רכוש שהוא יקבע, או את הזכות להעביר כל רכוש אחר של אויב ככל אשר יקבע. כל צו שניתן בצורה זאת ע״י שר האוצר יקרא להלן ”צו הקניה“.

(2)מלבד אם נקבע אחרת בצו ההקניה, תהיינה לאפוטרופוס סמכויות לגבי רכוש האויב או לגבי הזכות להעביר רכוש אויב שהוקנה לו בצו הקניה, ככל אשר נקבע בצו זה.

(3)צו הקניה לגבי רכוש מכל סוג שהוא, דיו להקנות לאפוטרופוס כל רכוש או זכות להעביר כל רכוש כמפורט בצו ההקניה מבלי שיהא צורך ליתן כל שטר העברה אחר או כל הבטחה או מסמך אחרים.

(4)אם בצו שניתן עפ״י הפקודה הקנו לאפוטרופוס את טובת ההנאה מבקשה לפטנט שהוגשה ע״י אויב או נתין אויב, בשמו או לטובתו, מותר ליתן את הפטנט לאפוטרופוס בתורת בעל־הפטנט ולמרות כל האמור בסעיף 12 מפקודת הפטנטים וסימני האמצאה, יחתם אפוא הפטנט ע״י רושם הפטנטים וסימני האמצאה, וכל פטנט הניתן בדרך זו לאפוטרופוס רואין אותו כרכוש שהוקנה לו לפי אותו הצו כאמור לעיל.

(5)כשהקנו לאפוטרופוס באיזה זמן שהוא שטר חליפין, שטר חוב או שטר אחר העובר לסוחר, כי אז –

(I)יהא תוקף לצו הקניה זה ואפילו לא נמסר השטר לידי האפוטרופוס או לא בא בצורה אחרת לרשותו של האפוטרופוס;

(II)לא תחול על האפוטרופוס שום חובה למסור מודעה על אי־כיבוד השטר או להגיש פרוטסט עליו מחמת אי קבלה או אי תשלום;

(III)שום צד מן הצדדים לשטר לא יהא פטור מחמת זה בלבד שלא נמסרה מודעה כזאת או לא הוגש פרוטסט כזה.