סעיף 2 לצו הסניגוריה הציבורית (ייצוג נאשמים מחוסרי אמצעים), התשנ״ו–1996, אמות מידה לזכאות לייצוג.

(א)נאשם שאינו חבר־בני־אדם יהיה זכאי לייצוג בידי הסניגוריה הציבורית לפי החוק, בשל היותו מחוסר אמצעים, אם נתקיימו בו כל התנאים שלהלן:

(1)אם הנאשם –

(א)יחיד או משפחה של שלוש נפשות לכל היותר – גובה הכנסתו עד 67% מהשכר הממוצע במשק;

(ב)משפחה של ארבע נפשות או יותר – גובה הכנסתו כאמור בפסקת משנה (א), ובתוספת 6% לכל נפש נוספת על שלוש;

בסעיף קטן זה, ”משפחה“ – לרבות בני זוג החיים חיי משפחה במשק בית משותף, ללא נישואין;

(2)אין לנאשם רכוש הניתן למימוש או שבשלו יוכל ליטול הלוואה; לענין זה, היה רכושו של הנאשם דירה –

(א)אם הוא מתגורר בה – לא יראו בדירה רכוש הניתן למימוש;

(ב)אם אינו מתגורר בה והוא מקבל דמי שכירות, בלא ששכר לעצמו דירה אחרת – יראו בדירה רכוש הניתן למימוש;

(ג)אם אינו מתגורר בה והוא מקבל דמי שכירות גבוהים מדמי השכירות שהוא משלם בעד הדירה שהוא מתגורר בה – יראו את ההפרש כהכנסה;

(ד)אם אינו מתגורר בה והוא מקבל דמי שכירות בשיעור דמי השכירות שהוא משלם בעד הדירה שהוא מתגורר בה – לא יראו את דמי השכירות שקיבל כהכנסה.

(ב)לענין סעיף זה, היה הנאשם ראש המשפחה – תיראה הכנסתו של בן משפחה הסמוך על שולחנו כחלק מהכנסתו של ראש המשפחה; היה הנאשם בן משפחה כאמור – תיראה הכנסתם של ראש המשפחה ושל בן משפחה אחר הסמוך על שולחנו של אותו ראש משפחה כחלק מהכנסת הנאשם.