תקנות1957הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה של עובדים עצמאיים), תשי״ז–1957, גימלה לעובד עצמאי כשהפגיעה אירעה בחו״ל.
2. גימלה לעובד עצמאי כשהפגיעה אירעה בחו״ל
תיקון: תשכ״ח, תשכ״ט, תשל״א, תשל״ב
(א)עובד עצמאי, שאירעה לו פגיעה בעבודה בהיותו בחוץ־לארץ, יהיה זכאי לגמלה לפי פרק ג׳ לחוק אם נתקיימו בו כל אלה:
(1)הוא הוכיח שהפגיעה אירעה תוך כדי עיסוקו במשלח־יד שבו עסק בתכוף לפני צאתו לחוץ־לארץ ועקב עיסוקו באותו משלח־יד וכי בהיותו בישראל עשה את ההכנות והסידורים לקראת העיסוק במשלח־היד שבו נפגע בחוץ־לארץ;
(2)הפגיעה אירעה תוך ששה חדשים מיום צאתו את ישראל, או תוך תקופה יותר ארוכה שבאה עליה הסכמת מנהל ענף נפגעי עבודה.
(ב)פגיעה שאירעה לעובד עצמאי תוך נסיעה מישראל לחוץ־לארץ ועקב נסיעה כאמור תיחשב כפגיעה בעבודה אם הוכח שהוא צריך היה לעסוק במשלח־ידו תוך שלושת הימים הראשונים מהגיעו לחוץ־לארץ; פגיעה שאירעה לו תוך נסיעה מחוץ־לארץ לישראל ועקב נסיעה כאמור תיחשב כפגיעה בעבודה אם עסק למעשה במשלח־ידו בחוץ־לארץ תוך שלושת הימים האחרונים לפני צאתו מחוץ־לארץ בדרכו לישראל.
(ג)עובד עצמאי שאירעה לו פגיעה בעבודה בשטחים המוחזקים על ידי צבא־הגנה לישראל, יהיה זכאי לגימלה לפי פרק ג׳ לחוק.
(ד)לענין תקנה זו, ”עובד עצמאי“ – עובד עצמאי שהינו תושב ישראל.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה של עובדים עצמאיים), תשי״ז–1957 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.