סעיף 19 לתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), התשע״א–2010, חייב שמכר את רכבו.

(א)נתברר לבעל זיכיון כי רכב, שחיוב בשל נסיעות בו לא נפרע, אינו עוד בבעלות החייב, ישלח לחייב חשבון ורשאי הוא, בלי לגרוע מכל תרופה אחרת העומדת לו על פי דין, להודיע לאותו חייב שאם לא ישולם החיוב, הוא ייווסף לחשבון שיישלח לגבי רכב אחר שבבעלותו שצוין בהודעה, ואם אותה שעה לא היה בבעלותו רכב אחר – לגבי רכב שיהיה בבעלותו.

(ב)החייב רשאי, בתוך 30 ימים מיום שהומצאה הודעת בעל זיכיון כאמור בתקנת משנה (א), לפרוע את החיוב או לבקש בכתב מבעל זיכיון, כי החיוב שלא נפרע ייווסף לחשבון שיישלח בשל רכב אחר שבבעלותו או אמצעי זיהוי שלגביו התקשר החייב בהסכם, שאינו זה שצוין בהודעה, ובעל זיכיון יפעל כמבוקש.

(ג)לא פרע החייב את החיוב ולא פעל כאמור בתקנת משנה (ב), ייווסף סכום החיוב לחשבון שיישלח לגבי הרכב שצוין בהודעה לפי תקנת משנה (א); החיוב שייווסף לחשבון הנשלח לגבי רכב אחר כאמור, יהיה בסכומו הכולל ביום ההוספה.