סעיף 19 לתקנות המקרקעין (אגרות), תשל״ה–1974, מתן פטורים והחזר אגרה.

(א)כל מקום שמתן פטור או הנחה (לשניהם ייקרא בתקנה זו – פטור) מסור בתקנות אלה למנהל הכללי, לממונה או למפקח, מוסמכים הם – כל אחד בתחום הפטורים המסורים לשיקולו – לענין קביעת הפטור כאמור בסעיף 149(ג) לחוק.

(ב)בנוסף לתנאים שנקבעו בפרק זה למתן פטור, יהא רשאי המוסמך ליתן פטור לפי תקנות אלה לקבוע לכל פטור תנאי, שמקבלו יעשה מעשה פלוני או יימנע מעשייתו; הפר מקבל הפטור תנאי שנקבע כאמור, או תנאי שנקבע בפרק זה למתן הפטור, יורה הממונה על גביית האגרה שהיתה משתלמת אילולא הפטור.

(ג)סכום האגרה שניתן לגביה פטור על תנאי יהיה שעבוד על המקרקעין והרשם יציין זאת בפנקסים; קיים מקבל הפטור את התנאי, יורה הממונה על מחיקת השעבוד.

(ד)בכל מקרה שתקנות אלה קובעות פטור, רשאי המנהל הכללי או הממונה – כל אחד בתחום סמכותו לפי תקנות אלה – להורות על החזרת האגרה או עודף האגרה ששולמה, לפי הענין, אם נתמלאו התנאים שנקבעו בתקנות אלה למתן הפטור והוא משוכנע כי בנסיבות המקרה מן הצדק לעשות כן.

(ה)הממונה רשאי להורות על החזרת אגרה או עודף אגרה ששולמו על־פי התקנות הפוקעות, אם נוכח כי מי ששילם אגרה כאמור היה זכאי לפטור על פיהן.