סעיף 43 לתקנות כינויי מקור (סדרי רישום של כינויי מקור שארץ מקורם היא ישראל), תשכ״ו–1966, אי הארכת הרישום.

הוגש לרשם חומר על פי תקנה 36 והרשם היה סבור כי אין בראיות שכנגד שהוגשו על פי תקנה 41 כדי להזים את הטענה שהכינוי שהארכת תקפו נתבקשה חדל מלשמש כינוי מקור, או שמצא הרשם לאחר בחינה שעשה לפי תקנה 38 כי, לדעתו, לא ראוי להאריך תקפו של הרישום מאחר שהכינוי הרשום חדל מלשמש כינוי מקור, יודיע על כך למבקש.