תקנות1997הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 3א לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים), התשנ״ז–1997, תיאום דמי ביטוח בידי מעסיק.
3א. תיאום דמי ביטוח בידי מעסיק
תיקון: תשנ״ח, תשנ״ט
(א)על אף האמור בתקנה 3, המוסד רשאי להתיר למעביד פלוני (להלן – מעביד משני) שמתקיים בו האמור בתקנה 2, לנכות משכרו של העובד דמי ביטוח בסכום השווה להפרש שבין דמי הביטוח המתואמים לבין הסכום הכולל של דמי הביטוח שנוכה בעד אותו חודש, משכרו של העובד המשתלם בידי כל אחד ממעבידיו האחרים.
(ב)הניכוי לפי הוראת תקנת משנה (א), ייעשה לגבי כל אחד מהחודשים ינואר עד יוני שבשנת מס (להלן – החציון הראשון), אם העובד המציא אישור שכר ב־1 בינואר של אותה שנת מס ולגבי החודשים יולי עד דצמבר שבשנת מס (להלן – החציון השני), אם העובד המציא אישור שכר, ב־1 ביולי של אותה שנת מס.
(ג)החל עובד לעבוד אצל מעביד משני בחציון הראשון לאחר ה־1 בינואר, או בחציון השני לאחר ה־1 ביוני, יחולו הוראות תקנת משנה (ב) לגבי כל אחד מהחודשים שבהם עבד באותו חציון, אם הגיש אישור שכר בתחילת החודש שבו התחיל לעבוד כאמור.
(ד)בתקנה זו –
”אישור שכר“ – אישור מכל אחד ממעבידיו של עובד, למעט המעביד המשני, ובו פירוט השכר ששולם לעובד בחודש שקדם בתכוף למועד המצאתו שנקבע בתקנת משנה (ב), לפי הענין, וכן שיעור דמי הביטוח שנוכה מהשכר האמור.
”מעביד“ – לרבות מעביד מוכר.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים), התשנ״ז–1997 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.