סעיף 1 לתקנות שירותי הסעד (טיפול בנזקקים), התשמ״ו–1986, הגדרות.

בתקנות אלה –

”טיפול סוציאלי“ – כל סוגי עזרה ושירותים סוציאליים למעט סעד;

”ילד“ – מי שטרם מלאו לו 18 שנים;

”בגיר“ – מי שאיננו ילד;

”זקן“ – בגבר – מי שגילו עולה על 65 שנים, ובאישה – מי שגילה עולה על 60 שנים;

”מעון“ – מקום המשמש או הנועד לשמש, כולו או חלקו, מקום מגורים לילדים, לזקנים, לבעלי מום גופני, או ללוקים בשכלם, והכל כשהם מחוץ למשפחתם, או מוסד כמשמעותו בחוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, התשנ״ג–1993, המשמש או נועד לשמש לטיפול;

”מקום מגורים“ – מקום שבו אוכל אדם וישן, ואם מחמת עבודתו הוא אוכל וישן מחוץ לדירתו אך מבקר בה לעתים קרובות – דירתו; ואולם אם הוא משרת בצה״ל, או מוחזק במעון או בבית סוהר, לא ייחשב מקום כאמור, בשל כך בלבד, למקום מגוריו;

”נזקק“ – כמשמעותו בתקנות שירותי הסעד (מבחני נזקקות), התש״ל–1970, למעט תקנה 1, אך לרבות עולה חדש כהגדרתו – לענין זה – בהודעה שפרסם שר הרווחה ברשומות;

”סעד“ – עזרה חומרית, ישירה או עקיפה, שלגביה קיימים כללי זכאות;

”רשות סעד“ – רשות מקומית המקיימת לשכת סעד;

”תע״ס“ – הנחיות והוראות המנהל הכללי של משרד הרווחה (תקנון לעבודה סוציאלית – תע״ס), כתוקפן מזמן לזמן, המצויות לעיון הציבור בלשכות הסעד ובלשכות המחוזיות של המשרד האמור.