סעיף 39 לתקנות התביעות של קרבנות השואה (הסדר הטיפול), תשכ״ה–1965, פקיעת זכות לטפל.

מי שפקעה זכותו לטפל בתביעות לפי החוק בין לתקופה קצובה ובין לצמיתות –

(1)יודיע לכל תובע שבתביעתו אינו יכול עוד לטפל, במכתב רשום, תוך שלושים יום מיום פקיעת זכותו לטפל בתביעה, כי אין הוא רשאי עוד להמשיך בטיפול בתביעה; אולם אם היה המשך הטיפול בתביעה מחייב פעולה תכופה של התובע או של מטפל כדי למנוע גרימת נזק או הפסד לתובע, יודיע כאמור מיד עם פקיעת זכותו לטפל בתביעה;

(2)ימסור לתובע או, על פי הוראת התובע, לאדם הרשאי לטפל בתביעות ושהתובע הורה עליו, את המסמכים שברשותו, ושאין לו זכות עכבון עליהם לפי כל דין ואת כל הידיעות שבידו הדרושים להמשך הטיפול, ובכללן –

(א)השלב אליו הגיע הטיפול, הן בישראל והן בחוץ־לארץ;

(ב)השם של מורשה התובע בחוץ־לארץ או של כל אדם אחר המטפל בתביעה בחוץ־לארץ על פי הוראת החייב במסירת הידיעה;

(ג)הרשות המוסמכת או בית המשפט בחוץ־לארץ שלהם הוגשה התביעה והמספר הסידורי של התביעה ברשות המוסמכת או בבית המשפט, הכל לפי הענין.