סעיף 4 לתקנות בתי הדין השרעיים (אגרות), תשכ״ח–1968, שווי התביעה יבוטא בכסף.

בתביעה, בערעור או בכל ענין אחר שהאגרה עליהם משתלמת לפי שווי הנושא, יבוטא שוויו בכסף בכל מקום שניתן לבטאו כך; לא בוטא השווי והוא ניתן לביטוי כאמור, או שבוטא השווי ובית הדין באחד משלבי ההליכים או מנהל בתי הדין לאחר מתן פסק דין או החלטה או צו או אף לאחר ביצועם מטילים ספק בדיוקו של השווי כפי שבוטא – יעריך בית הדין או מנהל בתי הדין את השווי כפי שהיה בשעת הגשת התביעה או הערעור או הענין והתובע או המערער או המבקש ישלם את ההפרש, אם ישנו, בין האגרה ששולמה לבין האגרה שיש לשלמה לפי ההערכה.