הנוסח המלא של כללי שימור־קרקע של א־טורייבה–כרנוב, 1948, ב-8 סעיפים.

הכללים האלה ייקראו ”כללי שימור־קרקע של א־טורייבה–כרנוב, 1948“.

הכללים האלה יחולו על אדמות החול מזרחית ודרומית־מזרחית לתחנת המשטרה של כרנוב בנפת באר־שבע, המתוארות בפרוטרוט בתוספת על ההודעה הזאת, בהתאם למפת פלשתינה (א״י) 1:100,000 גליונות 11 ו־12 (סדרות חדשות), שהוכנו בידי מחלקת המדידות של ישראל. אפשר לעיין בתסריט [צ״ל: בתשריט] השטח האמור במשך שעות המשרד הרגילות, במשרד הממונה על מחוז הדרום, באר־שבע [במקור: מושל המחוז, מחוז עזה, בעזה ובמשרדי המחוז, באר־שבע].

השטח המתואר בתוספת על ההודעה הזאת והמסומן בקו ירוק בולט על תסריט [צ״ל: תשריט] כאמור לעיל, הקרוי להלן ”השטח המיוחד“, מוכרז בזה כשטח מיוחד לצורך סעיף 2 של פקודת השטפון וסחף הקרקע (מניעה), 1941.

פרט לאורך הדרך הראשית והשביל הציבורי להולכי־רגל מכרנוב לעין חסב, כמצויין בתסריט [צ״ל: תשריט] הנזכר בכלל 2, אוסרים בזה את המרעה בשטח המיוחד או את המעבר בו, לכל כבשים, עזים, גמלים, ואת המרעה בו של בעלי־חיים ביתיים אחרים, אלא באישורו הכתוב של הממונה על המחוז, מחוז הדרום [במקור: מושל המחוז, מחוז עזה], והוא רשאי להגביל אותו אישור לחלקים מסויימים של השטח המיוחד, ורשאי הוא להעניקו מתוך כפיפות לתנאים מיוחדים, ואותם תנאים יכולים לכלול צמצומים במספר אותם הכבשים, העזים, הגמלים או בעלי־החיים הביתיים האחרים:

בתנאי כי בעלי־חיים ביתיים השייכים לכל בעל או מחזיק של קרקע בשטח המיוחד מותר לרעות אותם בשטח המיוחד אם הם גדורים בסהר או קשורים לבטח.

כריתתה, שבירתה, שריפתה או סילוקה של שום צמחייה – בין שנשתלה ובין שגדלה מעצמה – בשטח המיוחד, ועיבודה של שום קרקע בתחומי השטח המיוחד, אסורים בזה, אלא באישורו הכתוב של הממונה על מחוז דרום [במקור: מושל המחוז, עזה], או נציגו מיופה־הכוח, והללו רשאים להגביל אותו אישור לחלקים מסויימים של השטח המיוחד ורשאים הם להעניקו מתוך כפיפות לתנאים מיוחדים.

הממונה על המחוז [במקור: מושל המחוז], או כל נציג מנציגיו מיופי־הכוח, רשאים לבצע בשטח המיוחד כל עבודה הדרושה למניעת חשף, ורשאים הם לקיים אותה עבודה.

הממונה על המחוז, מחוז דרום [במקור: מושל המחוז, עזה], או נציגו מיופה־הכוח, רשאים לעלות על קרקע בשטח המיוחד כדי להוציא לפועל בדיקה או מדידה הדרושות לצרכי הכללים האלה, או לבצע את העניינים, כולם או מקצתם, שעליהם נקבעו קביעות בכללים האלה.

כל אדם העושה פעל האסור לפי הכללים האלה יאשם בעבירה ויהיה צפוי, משיתחייב בדין, למאסר לפרק־זמן שלא יעלה על שישה חדשים או לקנס שלא יעלה על חמישים לירות או לאותם שני הענשים גם יחד.