סעיף 3 לצו מתן רשיונות־יבוא, 1939.

(1)שום דבר האמור בהוראות דלעיל אין לראותו כאילו הוא בא לאסור –

(א)את הבאתה של כל סחורה עפ״י רשיון שניתן ע״י מנהל המכס והבלו [במקור: מנהל מחלקת המכס, האקסייז והמסחר] או כל רשות מוסמכת ובלבד שימלאו אחר כל התנאים המצורפים לאותו רשיון; או

(ב)את הבאתה של כל סחורה אשר, כפי שהוכח כדי הנחת דעתו של מנהל המכס והבלו [במקור: מנהל מחלקת המכס, האקסייז והמסחר] או כל רשות מוסמכת נשלחה לישראל לפני שצו זה קבל תוקף.

(2)התנאים שמנהל המכס והבלו או רשות מוסמכת רשאים להתנות לפי סעיף קטן (1) יכול שיהיו בנוגע לענינים אלה, כולם או מקצתם:

(א)כמויות הטובין, איכותם ומועד ייבואם;

(ב)תקופת תקפו של הרשיון;

(ג)מימון היבוא וביטוחו;

(ד)הבטחת הגעת הטובין המיובאים למקום יעודם במועד שייקבע;

(ה)מוצא הטובין המיובאים, מועד ייצורם או מקום ייצורם;

(ו)שימוש בטובין המיובאים לאחר ייבואם;

(ז)דרכי הובלתם ואופן הבאתם של הטובין מחוץ־לארץ לישראל;

(ח)כל ענין אחר שלא פורט בסעיף קטן זה, ובלבד שייראה למנהל המכס והבלו או לרשות מוסמכת כי התנאת אותו תנאי דרושה או מועילה להשגת מטרתה של הפקודה.

פורסם רשיון כללי לסחורות במעבר, תשכ״ח–1967.

פורסם רשיון יבוא כללי, תשל״ח–1978.

פורסם רשיון יבוא ורשיון יצוא כללי (עסקאות טרנזיט מאושרות), תשל״ח–1978.