הנוסח המלא של תקנות המים (מניעת זיהום מים) (ריסוס בקרבת מקורות מים), התשנ״א–1991, ב-11 סעיפים.

בתקנות אלה –

”השר“ – השר לאיכות הסביבה או מי שהוא הסמיכו לענין תקנות אלה;

”מזמין“ – אדם המזמין פעולת ריסוס מהאויר או מי שנמצא בשטח מטעמו;

”מיתקן ריסוס“ – מיתקן לפיזור תכשירים;

”מפעיל“ – כמשמעותו בסעיף 1 לחוק רישוי שירותי תעופה, התשכ״ג–1963;

”מקור מים“ – מקור מים כמשמעותו בסעיף 2 לחוק, שהוא עילי;

”נחל“ – נחל זורם לרבות יובליו הזורמים;

”ריסוס“ – פיזור תכשיר;

”שטח“ – השטח המיועד לריסוס מהאויר;

”תכשיר“ – חומר כימי או ביולוגי או תערובת של חומרים כימיים או ביולוגיים המיועדים לריסוס למטרות אלה:

(1)ויסות צמיחה, פריחה ופוריות, ומניעתן;

(2)דישון וזיבול;

(3)מניעת מחלות חסר ומחלות פיזיולוגיות הן בצמחים והן בבעלי חיים;

(4)שילוך עלים;

(5)ביעור, דחיה או משיכה של נגעים, הן בצמחים והן בבעלי חיים;

(6)שיטוח, הדבקה והרטבה של תכשירים.

לא יבצע אדם ריסוס באופן שיגרום או שעלול לגרום לתכשיר להגיע למקור מים, לא יגרום לריסוס כאמור ולא יסייע בו.

לא יטיס מפעיל כלי טיס הטעון בתכשיר מעל הכנרת, אגמי המוביל הארצי או מאגר מים המשמש למי שתיה, ולאורך נחל הירדן העליון ויובליו, תעלת המוביל הארצי וכל נחל באגן ההיקוות של הכנרת.

לא יבוצע ריסוס מהאויר אלא בקיום רוח במהירות שלא תקטן מ־5 קילומטרים לשעה והנושבת מכיוון מקור המים אל השטח (להלן – תנאי רוח מתאימים), ובלבד –

(1)שלא יצא מפעיל לשטח לביצוע ריסוס מהאויר אלא אם כן הודיע לו המזמין שקיימים תנאי רוח מתאימים בשטח;

(2)שאם הגיע המפעיל לשטח ונמצא שאין תנאי הרוח מתאימים, או אם השתנו במהלך הריסוס, יופסק הריסוס עד לקיום תנאי רוח מתאימים; הוראה זאת תחול הן על המפעיל והן על המזמין;

(3)שהמזמין יוודא שאבוקת עשן דולקת בשטח, לסימון תנאי הרוח, לפני ביצוע הריסוס מהאויר ובמהלכו;

(4)שגובה טיסת הריסוס לא יעלה על 12 מטרים מהעצם המרוסס.

(א)ריסוס מהאויר יבוצע במרחק שלא יפחת מ –

(1)300 מטרים ממקורות המים האמורים בתקנה 3 ו־200 מטרים מהנחלים כמפורט בתוספת, אלא אם כן אישר השר ריסוס במרחק פחות מהאמור, אך לא פחות מ־50 מטרים ממקורות המים האמורים;

(2)50 מטרים מכל נחל אחר.

(ב)לא יינתן אישור לריסוס כאמור בתקנת משנה (א)(1) אלא אם כן הוכח להנחת דעתו של השר כי חיוני לרסס את השטח, כי לא ניתן לבצע את הריסוס מהקרקע, וכי התכשיר המיועד לריסוס אושר בידו וכן בידי מי שהסמיכו לכך שר הבריאות (להלן – שר הבריאות).

(ג)לא יבוצע ריסוס כאמור בתקנת משנה (ב) אלא בפיקוחו של מי שמינה לכך השר.

(ד)על אף האמור בתקנת משנה (א)(1) ריסוס מהאויר בדשן מגורען ובחומר ביולוגי בלתי רגיל שאינו משאיר שאריות ושאושר בידי השר וכן בידי שר הבריאות יבוצע במרחק שלא יפחת מ־50 מטרים ממקורות המים האמורים בתקנת משנה (א)(1).

מילוי מיתקני הריסוס, הרקתם ושטיפתם יבוצעו בידי המפעיל אך ורק במיתקן המיועד לשטיפת שאריות תכשירים ובכפוף לכל דין.

(א)המפעיל ינהל פנקס ריסוס וירשום בו פרטים מלאים על כל ריסוס מהאויר שביצע לרבות תאריך הריסוס, שעת הריסוס, המיקום והתחום המדויקים של השטח המרוסס, סוג התכשיר וכמותו וכן פרטי הטייס, לרבות שמו ומענו (להלן – פנקס הריסוס).

(ב)המפעיל יחזיק את פנקס הריסוס ויציגו בפני מי שמינה לכך השר לאיכות הסביבה, על פי דרישתו.

(ג)פנקס הריסוס יוחזק 24 חודשים לפחות לאחר שנעשה בו הרישום האחרון.

תקנות אלו לא יחולו על פעולות ריסוס אנטי־מלריות, וכן על פעולות ריסוס שמטרתן להגן על מקור מים, אם פעולות אלה אושרו מראש בידי השר.

העובר על הוראה מהוראות תקנות אלה, דינו – כאמור בסעיף 20כא לחוק.

הוראות תקנות אלה באות להוסיף על הוראות תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981, והוראות כל דין אחר בדבר ריסוס.

(א)תחילתן של תקנות אלה, למעט תקנה 6, שלושים ימים מיום פרסומן.

(ב)תחילתה של תקנה 6 ששה חודשים מיום פרסומן של תקנות אלה.