סעיף 1 לתקנות בריאות העם (כללים לעניין המשך טיפול רפואי שלא במימון ציבורי לאחר טיפול רפואי במסגרת שירות מרפאה ציבורי או שירות מרפאה קהילתי), התשע״ז–2017, איסור המשך טיפול רפואי שלא במימון ציבורי.

(א)רופא, בין שכיר ובין עצמאי, שייעץ לאדם או טיפל בו, במסגרת שירות מרפאה ציבורי או שירות מרפאה קהילתי לא יטפל באותו אדם או ייעץ לו, שלא במימון ציבורי, במשך שישה חודשים מיום מתן הטיפול או הייעוץ האחרון במסגרת שירות מרפאה ציבורי או שירות מרפאה קהילתי.

(ב)האמור בתקנת משנה (א) לא יחול על כל אלה:

(1)טיפול הפריה חוץ־גופית, סקירת מערכות מוקדמת או מאוחרת בהיריון, אם אינם כלולים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, אף אם הם מתבצעים בידי רופא בתוך תקופה קצרה משישה חודשים מעת שנתן ייעוץ או טיפול, במימון ציבורי, לאותו אדם;

(2)טיפול או ייעוץ בתחום התפתחות הילד, אף אם הם מתבצעים בידי רופא בתוך תקופה קצרה משישה חודשים מעת מתן ייעוץ או טיפול, במימון ציבורי, לאותו אדם;

(3)טיפול פולשני, שהמנהל מצא כי שכיחות ביצועו בשנה הקודמת היתה נמוכה מ־1 ל־40,000 נפש ופרסם הודעה על כך ברשומות, אף אם הטיפול מתבצע בידי רופא, בתוך תקופה קצרה משישה חודשים מעת שנתן ייעוץ או טיפול במימון ציבורי, לאותו אדם; המנהל יעדכן את ההודעה האמורה עד 1 בינואר בכל שנה, לגבי השנה שקדמה לה, ולעניין הודעה שיפרסם עד יום י״ד בטבת התשע״ח (1 בינואר 2018) – לגבי שנת 2016.