סעיף 1 לתקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (כללים להכרת אדם כאינו מסוגל להשתכר למחייתו ולהכרת הכנסה כדי מחיה), תשי״ג–1953, אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו.

אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו, הוא אחד מאלה:

(1)לגבי תגמולים לשכול או בעד אח של נספה –

(I)עולה כמשמעותו בחוק השבות, תש״י–1950, תוך שנה ראשונה מבואו ארצה, או

(II)אשה, אם לילד הזקוק לטיפולה האישי, כל זמן שאין לשלול ממנו טיפול זה, אשר לבן זוגה הגר אתה יחד אין הכנסה כדי מחייתו ומחיית התלויים בו, או

(III)אשה הגרה יחד עם בן זוגה, אשר אינה עוסקת בעבודות חוץ אלא רק במשק ביתה, ולה 2 ילדים הגרים אתה ואינם עומדים ברשות עצמם, ואשר לבן זוגה האמור אין הכנסה כדי מחייתו ומחיית התלויים בו, או

(IV)אשה שאינה גרה יחד עם בן זוגה, ולה ילד הגר אתה ואינו עומד ברשות עצמו, או

(V)אלמן ולו ילד הגר אתו ואינו עומד ברשות עצמו, או

(VI)בעל לאשה שמחמת נכות או מחלה אינה מסוגלת לטפל בילדיה ובמשק ביתה ולהם ילד הגר אתם ואינו עומד ברשות עצמו, או

(VII)חייל משוחרר, תוך ששה חדשים משחרורו משירותו הסדיר, או

(VIII)תלמיד בבית ספר לחינוך תיכוני, מקצועי או להשכלה גבוהה, בגיל של לא יותר מ־24 שנים, תוך 4 שנים הראשונות ללימודיו בבית ספר כאמור;

(2)לגבי תגמולים לשכול –

(I)ילדו הגר בקביעות בארץ שחוקיה מונעים אותו מתמוך בהוריו, או

(II)ילדו המשרת בשירות סדיר והשכול אינו מקבל מהאוצר כל תמיכה עקב שירותו של אותו ילד;

(3)לגבי תגמולים בעד אח של נספה –

(I)אחיו הגר בקביעות בארץ שחוקיה מונעים אותו מתמוך באחיו, או

(II)אחיו המשרת בשירות סדיר והאח שבעדו תובעים תגמולים אינו מקבל מהאוצר כל תמיכה עקב שירותו של אותו אח.