סעיף 3א לתקנות המים (אמות מידה להקצאת מים לחקלאות), התשע״ח–2018, הפחתת כמות המים השפירים בשנת רישוי.

(הוראת שעה בשנת 2026):

על אף האמור בתקנות 2(א) ו־3(א), אם פחתה הכמות הארצית או הכמות הכוללת של מים שפירים בשנת הרישוי מהכמות בשנה שקדמה לה, יחולו הכללים האלה:

(1)לכל צרכן באזור מנותק, באזור הגליל העליון או באזור רמת הגולן תוקצה לפעילות חקלאית, מתוך הכמות הכוללת, כמות המים השפירים שהוקצתה לו למטרה זו לפי רישיון ההפקה הראשון שהוצא לו בשנה שקדמה לשנת הרישוי (להלן בתקנה זו – רישיון ההפקה הראשון), ובלבד שאם תוקנה הקצאתו של צרכן לפי תקנה 10, יחול התיקון גם בשנת הרישוי;

(2)לכל צרכן באזור סובב כינרת או במערכת הארצית, למעט צרכנים שחלה עליהם פסקה (3), תוקצה לפעילות חקלאית, מתוך הכמות הכוללת או הכמות הארצית, כמות המים השפירים שצרך בפועל למטרה זו בשנת 2024 או בשנת 2023, לפי הגדולה משתיהן, ובלבד שלא תוקצה לצרכן כמות העולה על הכמות שהוקצתה לו למטרה זו ברישיון בשנה האמורה או על הכמות שהוקצתה לו למטרה זו ברישיון לשנת 2025, לפי הקטנה משתיהן;

(3)לכל צרכן במערכת הארצית שקיבל את הקצאתו בשנת 2025 או בשנת 2024 לפי תקנה 5, תוקצה לפעילות חקלאית מתוך הכמות הארצית, מחצית מכמות המים השפירים שהוקצתה לו ברישיון ההפקה לאותה שנה;

(4)אם כמות המים השפירים בלתי מספקת לחלוקה לפי פסקאות (1) עד (3), תופחת הקצאתו של כל צרכן בשיעור זהה לשיעור ההפחתה של הכמות הארצית או הכמות הכוללת בהתאמה, לעומת השנה שקדמה לשנת הרישוי;

(5)כמות המים השפירים שתיוותר לאחר הקצאה לפי פסקאות (1) עד (4), תיועד לחלוקה לפי תקנה 11.