סעיף 171 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995, תקופה מרבית לדמי אבטלה.

(א)לא ישולמו דמי אבטלה למובטל בחודש פלוני אם קיבל דמי אבטלה בעד מספר ימים כלהלן באותו חודש ובאחד עשר החודשים שקדמו בתכוף לאותו חודש, ולגבי מבוטח מיוחד ימנו את 11 החודשים האמורים, בלי למנות בהם תקופה של 24 חודשים, לכל היותר, בין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו, ולעניין מובטלת שחלות לגביה פסקאות (1ב) או (1ג) – אם קיבלה דמי אבטלה בעד מספר הימים האמור באותן פסקאות באותו חודש וב־17 החודשים שקדמו בתכוף לאותו חודש:

(1)175 – אם מלאו לו 45 שנים, או שמלאו לו 35 שנים וישנם שלושה תלויים בו כמשמעותם בסעיף 247;

(1א)138 – אם מלאו לו 35 שנים ולא מתקיים בו האמור בפסקה (1), או אם טרם מלאו לו 35 שנים וישנם שלושה תלויים בו כמשמעותם בסעיף 247;

(1ב)300 – אם היא מבוטחת שנולדה ביום א׳ בטבת התש״ך (1 בינואר 1960) או לאחריו ומלאו לה 60 שנים;

(1ג)300 – אם היא מבוטחת שנולדה ביום א׳ בטבת התש״ך (1 בינואר 1960) או לאחריו, מלאו לה 57 שנים וטרם מלאו לה 60 שנים;

(2)70 – אם הוא מבוטח כאמור בפסקאות (2) או (3) להגדרת ”מבוטח“ שבסעיף 158 אף אם חלק מתקופת הזכאות לפי פסקה זו חל לאחר תום התקופה של שנה מתום השירות כאמור באותה הגדרה, ובלבד שתקופת הזכאות היא רצופה והחלה לפני תום השנה;

(2א)67 – אם מלאו לו 25 שנים וטרם מלאו לו 28 שנים;

(2ב)50 – אם טרם מלאו לו 25 שנים;

(3)100 – בכל מקרה אחר.

(א1)מספר הימים המפורט בסעיף קטן (א) בפסקאות (1), (1א), (2) ו־(3), לפי הענין, לגבי מי שסירב לקבל עבודה מתאימה, כאמור בסעיף 166(ד), יופחת ב־30 ימים או במספר הימים הנותרים מיום הסירוב שבעדם היה זכאי לדמי אבטלה אלמלא הוראות סעיף קטן זה, לפי הנמוך מביניהם.

(ב)השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי להורות בתקנות על הארכת התקופות הנקובות בסעיף קטן (א), בעתות של אבטלה ממושכת או כללית בכל שטח המדינה או באזור מסויים, וכן לקבוע הוראות מיוחדות בדבר הזכאות לדמי אבטלה, שיעורם ותשלומם בפרק הזמן שבו הוארכו התקופות כאמור, הכל לגבי כלל המובטלים או לגבי סוגים מהם.