סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995, דרגת אי־כושר להשתכר.

(א)פקיד תביעות כאמור בסעיף 298 יחליט אם התובע הינו נכה ויקבע את דרגת אי־כושרו להשתכר.

(א1)דרגת אי כושר תיקבע באחד משיעורים אלה: 60%, 65%, 74% או 100%, ובלבד שאם דרגת אי־הכושר להשתכר עלתה על 74% תיקבע לנכה דרגת אי־כושר להשתכר בשיעור של 100%.

(ב)בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לענין זה; פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור.

(ג)על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי פקיד תביעות לקבוע לתובע דרגת אי־כושר להשתכר, שאינה פחותה מ־75%, אף ללא קבלת חוות דעת של פקיד שיקום.

(ד) (1)תובע שחדלה להשתלם לו קצבה לפי הוראות סעיפים 200 ו־201 בשל כך בלבד שהיתה לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד (בסעיף קטן זה – הכנסה שוללת), והכנסתו כאמור פחתה מ־60% מהשכר הממוצע, יקבע פקיד תביעות את דרגת אי־כושרו להשתכר, מחדש, בשיעור שלא יפחת משיעור דרגת אי־הכושר היציבה להשתכר שנקבע לגביו לאחרונה לפני שהחלה להשתלם לו ההכנסה השוללת.

(2)קביעה מחדש של דרגת אי־כושר להשתכר, לפי פסקה (1), תיעשה בלא קבלת חוות דעת של רופא מומחה או פקיד שיקום.