סעיף 17 לחוק חמרי נפץ, תשי״ד–1954, סמכויות המשטרה.

(א)בעל היתר לפי חוק זה חייב להראותו לכל שוטר הדורש זאת ממנו.

(ב)היה קצין משטרה בדרגת מפקח משנה ומעלה הממלא תפקיד קצין חבלה משטרתי סבור כי ייצורו של חומר נפץ או תהליך עבודה אחר, או שימוש, החסנה או הובלה של חומר נפץ נעשים בניגוד להוראה מהוראותיו של חוק זה או לתנאי או לסייג שבהיתר שניתן על פיו, או שיש בהם סכנה לחיי אדם או לרכוש, רשאי הקצין, באישור מפקח, להורות על החרמתו או השמדתו של חומר הנפץ או על החסנתו במקום אחר או על כל פעולה אחרת הנראית לו נחוצה להרחקת הסכנה; היה הקצין סבור כי הסכנה תכופה, רשאי הוא להורות כאמור אף ללא אישור מפקח ולהורות על ביצוע מיידי.

(ג)הוראה כאמור בסעיף קטן (ב) רשאי הקצין שנתן אותה לבצעה בעצמו ורשאי הוא להטיל את ביצועה על שוטר, על המחזיק בחומר הנפץ, על האדם המטפל בו מטעם המחזיק, או על כל אדם אחר, ובלבד שיש להם לדעתו הכישורים המתאימים לבצע את ההוראה; ביצוע ההוראה יהיה באופן שלא יסכן חיי אדם או רכוש.

(ד)הרואה את עצמו נפגע מהוראה של קצין משטרה לפי סעיף זה רשאי לעתור עליה לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט השלום, בתוך 45 ימים מיום שניתנה לו ההוראה.

(ה)(בוטל).