סעיף 10 לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), תשל״ח–1978, ניכויים בהיוון קיצבה.

(א)משתלמת קצבה לפי פרק י״א, פרק ה׳, פרק ט׳ או פרק י׳ לחוק, ינוכה, בהיוון הקצבה לענין הסעיפים 113(א), 333 ו־369 לחוק, הערך המהוון של כל קצבה שהיתה משתלמת אילולא האמור בסעיף 320 לחוק, אך לא ינוכה ערך מהוון של קצבה לפי פרק י״א או פרק ה׳, פרק ט׳ או פרק י׳ לחוק שהיתה משתלמת עקב אותו מאורע.

(ב)לענין תקנה זו, שוויו של כל שקל חדש בהיוון קצבת אזרח ותיק שנתית העשויה להשתלם מאת המוסד במועד המוקדם ביותר לזכאים שבתאריך הקובע טרם הגיעו לגיל הפרישה החל עליהם, יחושב לפי קצבת אזרח ותיק, לפי הענין.

(ג)הסכום המתקבל אחרי הניכוי כאמור בתקנת משנה (א) לא יפחת לגבי היוון –

(1)לפי סעיף 113(א) לחוק באם ההיוון נעשה לגבי כל הקיצבה ולכל אורך החיים –

מהמכפלה של הקיצבה החדשית, שהיתה משתלמת אילולא האמור בסעיף 320(ד) לחוק, ב־36;

(2)לפי סעיפים 333 ו־369 לחוק –

מהסכום שהיה מתקבל אילו ההיוון היה נעשה עד לגיל שבו מגיעה לראשונה קצבת האזרח ותיק.

(ד)לענין תקנות משנה (ב) ו־(ג)(2), ”קצבת אזרח ותיק“ – קצבת אזרח ותיק המשתלמת לפי סעיף 244(א) לחוק ללא תוספת תלויים לפי סעיף 247 לחוק וללא תוספת ותק לפי סעיף 248 לחוק.