סעיף 9 לחוק הסדרים בעקבות ניוד המטבע, תשל״ח–1977, היטל מלאי.

(א)עוסק שבבעלותו, ברשותו או בפיקוחו נמצאים טובין – למעט טובין המפורטים בתוספת השניה – שיובאו לישראל ורשימונם הותר לצריכה בארץ לפני היום הקובע – אף אם עדיין לא סולקו מפיקוח רשות המכס – ישלם עליהם היטל מלאי המורכב משניים אלה:

(1)שיעור ממחיר הטובין כשהוא מחושב לפי השער הקודם של הדולר, השווה לשיעור העליה של השער החדש של הדולר לעומת השער הקודם של הדולר;

(2)ההפרש בין סך כל סכום המסים שהיו משתלמים על הטובין אילו שולמו ערב היום הקובע לבין סך כל סכום המסים שהיו משתלמים על הטובין אילו שולמו ביום הקובע כשמחירם מוגדל בשיעור העליה של השער החדש של הדולר לעומת השער הקודם של הדולר; אולם אם סכום המסים על הטובין ביום הקובע קטן מסכום המסים ערב היום הקובע, יופחת סכום ההפרש המחושב לפי פסקה זו מן הסכום המחושב לפי פסקה (1), ואם עלה סכום ההפרש על הסכום המחושב כאמור יהא העוסק זכאי, בכפוף להוראות סעיף 29(א), להחזר הסכום העודף.

(ב)”מסים“, לענין סעיף זה – מכס, מס קניה ותשלומי חובה לפי תקנות־שעת־חירום (תשלומי חובה), תשי״ח–1958 (להלן – תקנות תשלומי חובה), וכל היטל אחר המוטל על יבוא טובין למעט מס ערך מוסף.

(ג)נתקיימו בטובין הוראות סעיפים 156, 160, 160א או 160ג לפקודת המכס או הוראות תקנות 17 או 18 לתקנות תשלומי חובה, יהיה דין היטל, כולו או מקצתו, ששולם לפי הוראות סעיף קטן (א)(2) כדין מכס או תשלומי חובה לענין אותם סעיפים או תקנות.

(ד)הוכח להנחת דעתו של המנהל כי מחיר הטובין שונה במידה ניכרת ממחירם המקובל כמשמעותו בסעיף 130 לפקודת המכס ביום הקובע, רשאי הוא לחשב את ההיטל לפי מחירם המקובל ביום הקובע.

(ה)מי שנתחייב בהיטל מלאי והוכיח להנחת דעתו של המנהל שהטובין שעליהם נתחייב אינם בבעלותו, לא יהא חייב בתשלום היטל עליהם אם מסר פרטים עליהם כאמור בסעיף 16(א) ואת שמם ומענם של הבעלים; אין באמור בסעיף קטן זה כדי לפטור מהיטל מלאי את העוסק שהוא בעל הטובין האמורים.