משרד הבריאות מפרסם הנחיות בנוגע לאמבה שפוגעת במוח

משרד הבריאות פרסם דף מידע לציבור על נגלריה פאולרי, יצור חד-תאי שנמצא במים מתוקים ועלול לגרום, במקרים נדירים, לדלקת מוח מתקדמת במהירות. הדף, שפרסם אגף האפידמיולוגיה של המשרד, מתאר היכן חיה האמבה, כיצד מתרחשת ההידבקות, מהם הסימפטומים ואילו צעדים יכולים רוחצים לנקוט כדי להקטין את החשיפה.

המשרד כותב במפורש שהידבקויות מסוג זה נדירות מאוד, ושהמחלה, הנקראת בשמה הרפואי דלקת קרום המוח והמוח האמבית הראשונית, מתקדמת במהירות מרגע שמופיעים סימפטומים. הדף משויך לנושאי מחלות, בריאות הסביבה ומקומות רחצה באתר המשרד, ומפנה את הקוראים לאוסף נפרד של הודעות לעיתונות בנושא.

מהו אגף האפידמיולוגיה

אגף האפידמיולוגיה פועל בתוך משרד הבריאות והוא היחידה האחראית על מעקב אחר מחלות מדבקות ועל פרסום הנחיות לציבור בנושא. בישראל אין גוף לאומי נפרד לבריאות הציבור שפועל מחוץ למשרד, ולכן הודעות מסוג זה, מתחלואת חורף ועד בטיחות במים, מתפרסמות ישירות על ידי יחידות המשרד באתר gov.il, בעברית ובאנגלית. בדף מופיעים תאריך פרסום מקורי ותאריך עדכון מאוחר יותר, כלומר הוא מתוחזק כחומר עזר קבוע ולא פורסם בתגובה לאירוע יחיד.

איך האמבה גורמת להידבקות

לפי המשרד, נגלריה פאולרי נמצאת בכל מקווי המים המתוקים, ובהם נחלים ומעיינות חמים, ומשגשגת במים שמגיעים לטמפרטורה של עד 45 מעלות צלזיוס. לעתים רחוקות מאוד היא יכולה להימצא גם בבריכות שחייה שאינן מתוחזקות כראוי. התנאים שהמשרד מקשר לסיכון הם תנאי שיא הקיץ: חום, מים חמים יותר ומפלסי מים נמוכים.

בדף מוסבר שההידבקות מחייבת חדירת מים מזוהמים דרך האף, ומשם חודרת האמבה דרך ריריות האף, מגיעה לעצב הריח ונודדת למוח, שם היא הורסת רקמת מוח ותאי עצב. הנזק הזה, אומר המשרד, בלתי הפיך. מכאן מגיע הכינוי הלא רשמי שהדף מצטט, "האמבה אוכלת המוח".

המשרד מפרט גם את הדרכים שבהן לא מתרחשת הידבקות. בליעת מים שמכילים את האמבה אינה גורמת להידבקות. גם שחייה במים מלוחים אינה מדבקת, נתון רלוונטי במדינה שאזורי הרחצה הפעילים ביותר בה נמצאים לחוף הים התיכון. כמו כן ההידבקות אינה עוברת מאדם לאדם.

סימפטומים וקצב ההתקדמות של המחלה

הסימנים המוקדמים שמפרט המשרד הם כאב ראש, חום, בחילות והקאות. בשלבים מתקדמים יותר עלולים להופיע נוקשות בעורף, בלבול, אובדן שיווי משקל, פרכוסים ותרדמת. מרגע הופעת הסימפטומים, לפי המשרד, ההידבקות מתקדמת במהירות ורוב מי שנדבקים מתים בתוך 1 עד 18 ימים.

האבחון נעשה בבדיקות מעבדה, והמשרד מציין שהבדיקות זמינות במרכז הלאומי למעבדות בריאות הציבור שלו. בנושא הטיפול הדף כותב בגלוי על מגבלות הרפואה הקיימת: נעשה ניסיון בשילוב של אנטיביוטיקה ותרופות אנטי-פטרייתיות, אך המשרד אומר שאלה אינן יעילות במיוחד, ומדגיש את חשיבות פתיחת הטיפול בשלב מוקדם.

אמצעי הזהירות שהמשרד ממליץ עליהם

ההנחיות בנויות סביב מניעת חדירת מים לאף. המשרד ממליץ לסתום את האף בשחייה או בצלילה במים מתוקים בטבע ולהשתמש באמצעי בטיחות כמו אטמי אף. הוא ממליץ להימנע מחפירה בחול במים רדודים באתרי מים מתוקים בטבע, שם לדבריו הסיכוי למצוא אמבות גבוה יותר, וממליץ לשמור את הראש מעל המים במעיינות חמים. לשטיפת אף בבית ממליץ המשרד להשתמש במים מזוקקים או בתמיסות שנרכשו בבית מרקחת ולא במי ברז.

מה לא כתוב בדף

הדף אינו מדווח על מקרה בישראל, אינו מציין כמה הידבקויות נרשמו בארץ ואינו נוקב בשם אתר שבו זוהתה האמבה. לגבי שכיחות הוא מצטט נתון מארצות הברית בלבד, שאותו מתאר המשרד כפחות מ-10 מקרים בשנה. אין בו התראה עונתית, אין סגירה של אתר רחצה ואין אינדיקציה אם ההנחיות עודכנו בעקבות אירוע מסוים. מכיוון שהדיווח הזה מתבסס על פרסום אחד של המשרד, אי אפשר להשלים כאן את הפרטים האלה ממקורות אחרים.