מוזיאון ראלי קיסריה

מוזיאון ראלי הוא שם אחד לשני מבנים נפרדים עם שני אוספים נפרדים, וזה הדבר הראשון שכדאי להבין לפני שמגיעים. הדפים של הקרן עצמה ממספרים אותם. ראלי 1 נפתח באוקטובר 1993, המוזיאון השלישי בקבוצה אחרי אורוגוואי וצ'ילה. ראלי 2 נפתח באפריל 2007. הם חולקים את אותו שטח, במרחק הליכה קצר זה מזה, ושניהם בחינם.

לפי הקרן, שטחו של ראלי 1 כ-9,000 מ"ר, עם חמישה אולמות תצוגה וכמה פטיו מתומנים, בכל אחד מזרקה במרכז, תחת גגות רעפי טרקוטה אדומים. בראלי 2 יש ארבע קומות, חזית מורית וחצר מרכזית שהמזרקה שלה מוקפת שנים עשר אריות אבן, שהועתקו ישירות מחצר האריות באלהמברה שבגרנדה.

המפעיל מציין את גודל השטח בשתי דרכים, והן לא מתיישבות. בדף של קיסריה כתוב שהמוזיאונים עומדים בפארק של 40,000 מ"ר. בדף "אודות" באנגלית של אותו אתר הוא נקרא גן פסלים של 40 הקטאר, שהיה גדול פי עשרה. הרשומה העברית נותנת 40 דונם, שהם 40,000 מ"ר, וזו הקריאה שהמספר הקטן יותר תומך בה.

הפסלים פזורים בשטח ולא רק בפנים: ברונזה, שיש ואקריליק, של אמנים אירופאים ולטינו-אמריקאים, על המדשאה ועל החצץ שבין שני המבנים.

• ראלי 1: נפתח ב-1993, כ-9,000 מ"ר, חמישה אולמות תצוגה
• ראלי 2: נפתח ב-2007, ארבע קומות, חצר שהועתקה מהאלהמברה
• השטח: 40,000 מ"ר של מדשאות, דקלים, חרובים, הדרים וזיתים
• כניסה: חינם בשני המבנים, לפי הכלל של המייסד

הארי רקנאטי נולד בסלוניקי ב-1918, בקהילה היהודית של העיר. הוא הצטרף לבנק בתל אביב שאביו לאון ייסד ב-1937, קיבל את הנהלתו בגיל עשרים ושש כשלאון נפטר ב-1945, ועד 1952 זה היה הבנק השני בגודלו בישראל. לפי הקרן, בשבע השנים האלה נפתחו יותר מארבעים סניפים ונקנו שני בנקים מקומיים.

ב-1952 עבר לז'נבה והקים עסקי בנקאות פרטית בכמה מדינות. ב-1962 קנה את Ralli Brothers מלונדון, בית מסחר שהמוזיאונים נושאים היום את שמו. העסקים הביאו אותו שוב ושוב לאמריקה הלטינית, ושם התחיל האיסוף.

ב-1969 קנה מאחיו שני בנקים קטנים, וב-1980 עזב את הבנקאות לגמרי. המוזיאונים באו בזה אחר זה: פונטה דל אסטה באורוגוואי ב-1988, סנטיאגו דה צ'ילה ב-1992, קיסריה ב-1993, מרבייה ב-2000, והמבנה השני בקיסריה ב-2007. הוא הקים את קרן הארי רקנאטי כדי שהמוזיאונים ימשיכו להתקיים אחריו, ונפטר בישראל ב-18 בדצמבר 2011.

המטרה שלהם נאמרת במפורש. לפי הקרן, מטרתה העיקרית היא להכיר לציבור את האמנות הלטינו-אמריקאית העכשווית, והמוזיאונים מוקדשים לזכר היהודים שגורשו מספרד ומפורטוגל בתקופת האינקוויזיציה ולזכר הקהילה היהודית של סלוניקי, שהשואה כמעט מחקה. רקנאטי בא מהקהילה הזו.

אף אחד מהמבנים לא מעמיד פנים שהוא עתיק, ואף אחד לא מנסה להשתלב בסביבה הרומית. לפי הרשומה העברית, האדריכל של שניהם הוא שאול סקולניק. שניהם בנויים בשפה ספרדית: ראלי 1 בסגנון קולוניאלי, ראלי 2 בסגנון מורי, צמד הפניות לא שגרתי בחוף הישראלי, ומכוון, בהתחשב במה שהאוספים עוסקים בו.

האמצעי שעושה את העבודה בשניהם הוא הפטיו. ראלי 1 בנוי סביב חצרות מתומנות עם מזרקה במרכז כל אחת, כך שהמסלול בין האולמות חוזר שוב ושוב לאוויר הפתוח ולצמחייה ולא עובר במסדרון. ראלי 2 שם חצר גדולה אחת בלב המבנה ומעתיק בשבילה את האלהמברה, עם המזרקה, האריות והכול.

סביב החצר הזו עומדים פסלי שיש של הוגים ספרדים: הרמב"ם, רבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול ושפינוזה. ההצבה שלהם בחצר גרנדית היא הטיעון שהמבנה טוען על המקום שממנו באה המסורת הזו ועל מה שעוללו לה.

הצמחייה היא חלק מהתכנון ולא מסך סביבו. הקרן מונה בשטח דקלים, חרובים, הדרים וזיתים, והפסלים מוצבים ביניהם.

תצוגת הקבע בראלי 1 מחולקת לשלושה חלקים. באולם שמוקדש לסלבדור דאלי יש אוסף של הפסלים שלו, עם ארבעים עבודות בתצוגת קבע. בפטיו הפסלים מוצגות העבודות הגדולות בחוץ, ביניהן עבודות של אוגוסט רודן, ארמן ואנדרה מאסון. בשאר האולמות תלויים ציורים ומוצגים פסלים מהאוסף של הקרן עצמה, כולם מקוריים מאוסף ראלי.

הלב של האוסף הזה לטינו-אמריקאי ועכשווי. הקרן אומרת ישירות מה לדעתה מעניין בו: עבודות שעוצבו בבת אחת בידי התרבות הקדם-קולומביאנית, הכיבוש הספרדי והציור האירופי, ולכן כל כך הרבה מהן נראות כסוריאליזם. הקרן גם מתארת את אוסף ראלי כאחד האוספים החשובים בעולם של אמנות לטינו-אמריקאית עכשווית, וזו טענה של הקרן על עצמה ולא שיפוט חיצוני.

החלק השלישי מקומי, והוא הסיבה שהמוזיאון הזה שייך למסלול בקיסריה ולא רק למסלול אמנות. "החלום של הורדוס" היא תערוכה ארכיאולוגית על העיר בתקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, האסלאמית והצלבנית, עם חלק על הנמל של הורדוס, סבסטוס, לפי התיאור שהשאיר יוסף בן מתתיהו. לפי הקרן, התערוכה הופקה ב-1984 בידי מוסד סמית'סוניאן והוצגה בארצות הברית ובקנדה ב-1988 וב-1989 לפני שהשתקעה כאן.

היא עובדת טוב יותר כתחנה ראשונה מאשר כאחרונה. מי שהולך אחר כך בגן הלאומי כבר ראה את רצף התקופות מסודר בוויטרינות, ובדיוק את זה העתיקות לא משלטות.

ראלי 2 הוא מוזיאון אחר עם נושא אחר, ומבקרים שמניחים שזה אגף של הראשון מפספסים את רובו. הוא נפתח באפריל 2007 בנושא יהדות ספרד, ואוסף הקבע שלו הוא ציור אירופי מהמאות ה-16 עד ה-18 על נושאים מהתנ"ך: אדם וחוה, תיבת נח, אברהם, יצחק, משה.

הקרן כנה לגבי הדרך שבה הציורים הגיעו לכאן. לדבריה, הם נרכשו במשך השנים, אחרי שהיו נשכחים זמן רב, ועברו תהליך שיקום ארוך בידי אנשי מקצוע. זה מתאר אוסף שנאסף מהקצה המוזנח של השוק ושוקם, והקרן לא מציינת שמות של אמנים בדף שלה על התערוכה.

ארבע קומות זה יותר מבנה ממה שרוב המבקרים מתכננים אחרי אולמות דאלי. החצר היא החלק שמצלמים: המזרקה עם שנים עשר האריות, והפילוסופים בשיש שעומדים סביבה.

לשני האוספים כמעט אין שום דבר משותף כאמנות, ובשביל זה הם במבנים נפרדים. מה שמחבר ביניהם הוא ההיסטוריה של המייסד עצמו, מגרנדה ב-1492 לסלוניקי ב-1943 והלאה למונטווידאו ולסנטיאגו, וזה גם המסלול שעבר אוסף ראלי עצמו.

שעות הפתיחה הן מה שמפיל אנשים. לפי הקרן, המוזיאונים בקיסריה סגורים בימי ראשון ורביעי, פתוחים 10:30 עד 17:00 בימי שני, שלישי, חמישי ושבת, 10:30 עד 15:00 בשישי, ו-10:30 עד 12:30 בערבי חג. יום ראשון הוא יום עבודה רגיל בישראל ויום נפוץ לנסיעה לאורך החוף, כך שהסגירה ביום ראשון פוגעת יותר מזו של רביעי. מצד שני, הפתיחה בשבת חריגה מספיק כאן כדי שיהיה שווה לתכנן סביבה.

הכניסה חינם, והקרן אומרת את אותו הדבר על כל חמשת המוזיאונים שלה. בדפי קיסריה שלה אין חנות, אין בית קפה, אין תוכנית סיורים מודרכים ואין הצהרת נגישות פיזית למבנים. הכתובת היא שדרות רוטשילד, ליד מגדל המים, ומספר הטלפון שהיא מפרסמת הוא ⁦+972 4 626 1013⁩.

זה לא חלק מהגן הלאומי קיסריה. המוזיאונים נמצאים ביישוב המודרני, מצפון-מזרח לעתיקות, בניהול נפרד ומחוץ לשערי הגן. לכרטיס לגן הלאומי אין קשר אליהם, ולכניסה החופשית אליהם אין קשר לגן.

תכננו יותר זמן ממה שהמבנים משדרים מהכביש. שני מוזיאונים ופארק פסלים הם יותר משעה בהליכה, ומכיוון שאין כרטיס, אין שום דבר בכניסה שמכריח להחליט מראש כמה זמן להישאר.