בן-ציון דינור

בן-ציון דינור היה היסטוריון, מחנך ופוליטיקאי ישראלי, שכיהן כשר החינוך והתרבות בשנים 1951 עד 1955.

1884 עד 1973חוק חינוך ממלכתי מ-1953ייזום פרס ישראלמחקר תולדות עם ישראלהקמת יד ושם

נולד: 14 בינואר 1884, חורול
נפטר: 8 ביולי 1973, ירושלים
עיסוק: פוליטיקאי, היסטוריון, רב, איש חינוך
מפלגה: מפא"י
השכלה: אוניברסיטת סנקט פטרבורג, אוניברסיטת ברן, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין
ייסד: פרס ישראל (1953)

בן-ציון דינור נולד ב-1884 בחורול

בן-ציון דינבורג, לימים דינור, נולד ב-1884 בעיירה חורול שבאימפריה הרוסית, למשפחה של חסידי חב״ד. הוא למד בכמה ישיבות, ובהן טלז אצל הרב שמעון שקופ וסלבודקה. בווילנה הוסמך לרבנות.

בשנים 1902 עד 1911 עסק בהוראה ובפעילות ציונית, שהביאה למעצרו לזמן קצר. ב-1910 נישא לבלהה פיינגולד, מורה. אחר כך למד באוניברסיטאות בברלין, בברן ובפטרבורג, אך בשל מהפכת אוקטובר לא קיבל את תואר הדוקטור.

ב-1921 עלה לארץ ישראל ולימד בסמינר בית הכרם למורים בירושלים, שבהמשך עמד בראשו. ב-1936 החל ללמד היסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. בין ספריו ״ישראל בארצו״ ו״ישראל בגולה״.

הוא כיהן בכנסת הראשונה מטעם מפא״י. כשר החינוך והתרבות קידם את חוק חינוך ממלכתי מ-1953, שביטל את הזרמים המפלגתיים בחינוך, ואת חוק יד ושם. הוא גם יזם את פרס ישראל ועמד בראש יד ושם בשנים 1953 עד 1959.

הוא זכה בפרס ישראל ב-1958 למדעי היהדות וב-1973 לחינוך. הוא נפטר ב-1973.