דבורה גילולה

דבורה גילולה נולדה ב-1934 בלובלין

דבורה גילולה, במקור צינמון, נולדה ב-1934 בלובלין שבפולין לשמחה צינמון וללאה (לולה) לבית גלאטשטיין. אמה הייתה אחותו של המשורר היידי יעקב גלאטשטיין. בפברואר 1946 עלתה לארץ ישראל עם עליית הנוער כיתומה ניצולת שואה והתחנכה בקיבוץ כפר מסריק.

בשנים 1953 עד 1955 שירתה בצה״ל. באוניברסיטה העברית קיבלה תואר ראשון בספרות עברית ובמקרא ב-1961, תואר שני בלימודים קלאסיים ב-1966 ודוקטורט ב-1977. עבודת הדוקטור, בהנחיית ברוך ליפשיץ, הייתה מהדורה מדעית של הקומדיה ״הסריס״ של טרנטיוס.

החלה ללמד לימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית ב-1963 והייתה לפרופסור מן המניין ב-1996. לימדה באוניברסיטת אילינוי בשיקגו בשנים 1969 עד 1972 ועמדה פעמיים בראש החוג לתיאטרון. ב-1988 ייסדה עם אלי רוזיק את האגודה הישראלית לקידום חקר התיאטרון, וב-1999 ייסדה חוג לתיאטרון במכללת דוד ילין.

תרגמה לעברית מלטינית, מיוונית, מצרפתית, מאנגלית ומפולנית, ובהן מחזות של פלאוטוס, טרנטיוס ואריסטופאנס. ערכה כתבי עת לתיאטרון, בהם ״במה״ ו״במות ומסך״, ובשנים 2009 עד 2017 הוציאה מהדורה מוערת של ״הטור השביעי״ של נתן אלתרמן. פרשה לגמלאות ב-2002 וקיבלה את פרס ישראל ב-2025.

הייתה נשואה לבלשן והאגיפטולוג מרדכי גילולה, והיא אם ל-3.