סעיף 22ד לחוק הגנת הצרכן, התשמ״א–1981, הפרה בנסיבות מחמירות.

(א)היה לממונה יסוד סביר להניח כי עוסק הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה המפורטות בסעיף 22ג, בנסיבות מחמירות, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, ששיעורו פי אחד וחצי מסכום העיצום הכספי שניתן להטיל בשל אותה הפרה לפי סעיף 22ג, ובלבד שלעניין נסיבות מחמירות כאמור בפסקה (2) להגדרה ”נסיבות מחמירות“, לא יטיל הממונה עיצום כספי כאמור אלא בהתאם לנהלים שהורה עליהם.

(א1)על אף האמור בסעיף קטן (א) –

(1)לעניין הפרה כאמור בסעיף 22ג(ב1), לא יטיל הממונה עיצום כספי בנסיבות מחמירות כאמור בפסקה (2) להגדרה ”נסיבות מחמירות“;

(2)שיעור העיצום הכספי שיוטל על הפרה שמתקיימות לגביה נסיבות מחמירות כאמור בפסקאות (1) ו־(2) להגדרה ”נסיבות מחמירות“ לא יעלה על פי אחד וחצי מסכום העיצום הכספי שניתן להטיל בשל אותה הפרה.

(ב)בסעיף זה, ”נסיבות מחמירות“ – כל אחת מאלה:

(1)הפרה הנוגעת למספר רב במיוחד של צרכנים; לעניין זה, חזקה כי הפרה שנעשתה על ידי עוסק ביותר מסניף אחד או נקודת מכירה אחת המופעלים על ידו, היא הפרה הנוגעת למספר רב במיוחד של צרכנים;

(2)הפרה של הוראה מהוראות לפי חוק זה המנויה בתוספת השביעית, שבוצעה כלפי צרכן שהוא אחד מאלה:

(א)אזרח ותיק או עולה חדש כהגדרתם בסעיף 14ג1(א), או קטין;

(ב)אדם שניכר שהוא נתון במצב של חולשה שכלית, נפשית או גופנית;

(ג)אדם שניכר שאינו שולט בשפה שבה נקשרת העסקה במידה מספקת לשם התקשרות בעסקה.

(ג)השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת השביעית, ובלבד שהפרות שיוספו לתוספת האמורה יהיו מההפרות המנויות בסעיף 22ג(א) או (ב).