סעיף 2 לתקנות משק הדלק (קידום התחרות) (כללים לעניין התקני תדלוק אוטומטיים כלליים), התשע״ב–2011, חובת מכירה באמצעות התקן כללי.

(א)לא תמכור חברת דלק דלק באמצעות התקן תדלוק אוטומטי אלא אם כן זהו התקן תדלוק אוטומטי כללי, ולא תמכור או תספק התקן תדלוק אוטומטי או רכיב מרכיביו אלא אם כן זהו התקן תדלוק אוטומטי כללי או רכיב שלו.

(ב)לא תסרב חברת דלק או מי מטעמה, סירוב בלתי סביר, להתקשר עם לקוח בהסכם לרכישת דלק באמצעות התקן תדלוק אוטומטי כללי; לעניין זה, סירוב להתקשר עם לקוח כאמור בשל העדר יכולת תשלום, קיומו של ניסיון עסקי קודם עם הלקוח או אי־העמדת ביטחונות סבירים על ידי הלקוח לא ייחשב כסירוב בלתי סביר, ויראו מסירה של פרטי כרטיס אשראי על ידי הלקוח כהעמדת ביטחון סביר; בתקנת משנה זו, ”כרטיס אשראי“ – כהגדרתו בחוק כרטיסי חיוב, התשמ״ו–1986.

(ג)חברת דלק או מי מטעמה, המוכרת דלק באמצעות התקן תדלוק אוטומטי כללי לא תסרב סירוב בלתי סביר למכור דלק באמצעות התקן תדלוק אוטומטי כללי למי שקשור עמה בהסכם תדלוק.