הנוסח המלא של תקנות מס הכנסה (הנחות ממס על הכנסות של תושבי אילת וישובי הערבה), תשל״ו–1975, ב-8 סעיפים.

בתקנות אלה –

”העיריה“ – עירית אילת;

”תושב אילת“ – יחיד שמקום מגוריו הקבוע הוא בתחום העיריה, לרבות כל המועסק במפעל הנחושת בתמנע שהעתיק את מקום מגוריו הקבוע למפעל או לתחום העיריה תוך שנים עשר חודש מיום תחילתן של תקנות אלה, או תוך שנים עשר חודש מיום תחילת העסקתו במפעל, הכל לפי התאריך המאוחר יותר;

”תושב הערבה“ – יחיד שמקום מגוריו הקבוע הוא באחד מהישובים אילות, אליפז (1983), באר־צופר (1981), גרופית, חצבה, יהל (1.4.1977), יטבתה, סמר (1.4.1975), עידן (1980), עין יהב, עיר אובות (1981), פארן, קטורה (1.4.1975) או מרכז ספיר (מרכז אזורי) (1981) (להלן – ישובי הערבה).

(א)יחיד תושב אילת או תושב הערבה זכאי בשנת מס פלונית להנחה ממס בשיעור של 7% מהכנסתו עד לסכום הכנסה הנקוב בסעיף 121(א)(1) לפקודה, אם היה תושב כאמור במשך 12 חדשים רצופים מהם 6 חדשים לפחות בתוך שנת המס.

(ב)קיבוץ, או מושב שיתופי שהוא ישוב ערבה זכאים להנחה לה זכאי יחיד לפי תקנות אלה בשל כל יחידת משק בקיבוץ כמשמעותה בסעיף 57 לפקודה, ולענין זה יראו כאילו כל הכנסתו החייבת של הקיבוץ מתחלקת בין יחידות המשק בחלקים שווים; לענין זה, ”מושב שיתופי“ – מושב שהנציב הורה כי הוראות סימן א׳ לפרק שני, חלק ד׳ לפקודה יחולו לגבי שומותיהם.

אדם שהוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה, כי בשנת מס פלונית השתמש בתחום העיריה או באחד מישובי הערבה בנכס עליו הוא זכאי לניכוי לפי סעיף 21 לפקודה, יהא זכאי לנכות מהכנסתו בשנה האמורה סכום השווה לחלק העשרים וארבע מסכום הניכוי האמור סעיף 21 לפקודה, כפול מספר החדשים שבהם השתמש בנכס האמור בתחום העיריה או באחד מישובי הערבה; ואם הוא תבע בשל הנכס פחת לפי סעיף 4א לחוק עידוד התעשיה (מסים), תשכ״ט–1969, יהא זכאי לנכות מהכנסתו בכל שנת מס החל משנת המס בה רכש את הנכס 10% ממחירו המקורי, ובלבד שסך כל הניכויים בשל הנכס לפי תקנה זו לא יעלה על 50% ממחירו המקורי.

תקנות אלה אינן באות לגרוע מהחובה לנכות מס על פי הוראות סעיפים 161 ו־164 עד 169 לפקודה, אולם –

(1)פקיד השומה רשאי, על פי בקשת הזכאי להנחה לפי תקנות אלה, להורות לאדם המשלם לו הכנסה – להימנע מניכוי כאמור, כולו או מקצתו;

(2)אם נוכה למעלה מסכום המס שמקבל ההכנסה חייב בו, יוחזר העודף, לפי בקשתו, תוך 30 יום מיום שביקש.

אדם שהוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה, כי הוא זכאי להנחה לפי תקנות אלה, יפטור אותו פקיד השומה מתשלום מקדמות לפי הסעיפים 174 עד 181 לפקודה, כולן או מקצתן.

תקנות מס הכנסה (פטור ממס והנחות על הכנסות של תושבי אילת), תשט״ז–1956, לא יחולו בשנת המס 1975.

תחולתן של תקנות אלה עד יום י״ד בטבת התש״ן [צ״ל: י״ד בטבת התשנ״א] (31 בדצמבר 1990) עד יום ה׳ בטבת התשס״א (31 בדצמבר 2000) עד יום ו׳ בטבת התשס״ד (31 בדצמבר 2003) עד יום ל׳ בסיוון התשס״ג (30 ביוני 2003).

לפי סעיף 12 לחוק הסדרים במשק המדינה (היטלים וארגונה), התשנ״א–1991 (כפי שתוקן), תקנות לפי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה, שתקפן פקע ביום י״ד בטבת התשנ״א (31 בדצמבר 1990) יעמדו בתקפן, כאילו לא פקע, עד יום כ״ב בטבת התש״ס (31 בדצמבר 1999), ואולם עד יום כ״ב באדר ב׳ התשנ״ז (31 במרס 1999) אין להוסיף עליהן או לגרוע מהן; עד יום ה׳ בטבת התשס״א (31 בדצמבר 2000), ואין להוסיף עליהן או לגרוע מהן ישובים. לפי סעיף 1 לחוק הסדרים במשק המדינה (הנחות ממס הכנסה) (הוראת שעה), התשס״א–2001 (כפי שתוקן), תקנות לפי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה, שתוקפן פקע ביום ו׳ בטבת התשס״א (1 בינואר 2001) יעמדו בתוקפן, כאילו לא פקע, עד יום ו׳ בטבת התשס״ד (31 בדצמבר 2003), ואין לגרוע מהן או להוסיף עליהן יישובים. החוק האמור בוטל ביום א׳ בתמוז התשס״ג (1 ביולי 2003), וראו הוראות מעבר בסעיף 40(ג)(1) לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו־2004), התשס״ג–2003.

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות מס הכנסה (הנחות ממס על הכנסות של תושבי אילת וישובי הערבה), תשל״ו–1975“.